המדור הפופולרי, ברוח "אבטיח", נמשך (פרק א' - כאן):
משאל עם
השיר: אני אוהב אותך
מילים: מיכה שיטרית
מבצעים: החברים של נטשה
השורה המקורית: "כמו במועדון ריקודים ענק / נעים לצליל מאוד מיוחד / שאיש אינו שומע מלבדם..."
השורה שלי: "כמו במועדון ריקודים ענק / נעים לצליל מאוד מיוחד / שאיש אינו שומע מלבד העם..."
התירוץ: שיקום מי שהבין את השורה הזאת כהלכתה מהשמיעה הראשונה. מה אני אשם שמקצב המילים של שיטרית לא מסונכרן עם הקצב של דוכין, עד שאין ברירה אלא להאריך את ה"מלבדם". אבל לא חשוב. שימו לב להיגיון של המשפט האחרון (המוטעה): שאיש אינו שומע מלבד העם. וואללה, מלבד העם איש אינו שומע? יש איש כזה?
אבא שר
השיר: הן אפשר
מילים: חיים חפר
מבצע: אבא שלי (בין היתר)
השורה המקורית: הן אפשר, הן אפשר / שיהיה זה פשוט כבר מחר...
השורה הפגומה: "ערב שר, ערב שר / ויהיה זה בשוק כבר מחר..."
התירוץ: אחד המוטיבים המכוננים של ילדותי היה נסיעותיהם של הורי לערבי שירה בימי שישי בערב. תשאלו את אח שלי שסונג'ר לשמור עלי והוא יספר לכם איך איימתי לנצל את היעדרם ולרצוח אותו עם מפתח צינורות ברגע שיירדם. הו, האימה.
בקיצור, הורי היקרים היו חובבים גדולים מאד של ז'אנר השירה ש"הן אפשר" הוא אחד ממייצגיו הבולטים. אבא שלי היה נוהג (ועדיין נוהג!) לפזם לעצמו כמעט בכל הזדמנות (כולל במקלחת) וכך התוודעתי אל השירים האלה. הבעייה, הם לא תמיד ידעו את כל המילים. מילא כשהם היו שרים "לה לה לה" ו"נה נה נה" (תמיד תהיתי מתי בוחרים בזה ומתי באחר), אבל לפעמים הם היו טועים בלי בושה. אבא שלי אמנם מכחיש שהוא שר אי פעם "ערב שר" אבל זכורני ערב שירה אחד שהזדמן לי להצטרף אליו. האזנתי בכל כוחי ושמעתי אותו שר כך בפירוש. ואולי הייתי כל כך בטוח בטעות שלי שאזני הטעוני. מצד שני, "ויהיה זה בשוק" זה כבר פיתוח שלי. הרי אני תמיד חייב לסבך.
גם הדודה שרה
השיר: בדד
מילים: עמשי לוין מבצע: זוהר ארגוב
השורה המקורית: "בדד, כמו השמש אנדודה"
השורה השטותית: בדד, כמו השמש אין דודה" או "כמו השמש הן דודה"
התירוץ: טוב, מהתחלה ידעתי שזה לא "אין דודה" וגם לא "הן דודה" (אם כי התעורר בי חשד שיש פה רמיזה ספרותית לשיר-השירים - אני לדודי ודודי לי, דודי הרועה בשושנים וכל אלה, אתם יודעים), אבל בשום שלב לא חשבתי לרגע שמדובר ב"אנדודה". זו לא ההטייה החריגה של השורש נ.ד.ד שבלבלה אותי; זה פשוט כי... כי... השמש לא נודדת! היא עומדת במקום! (אחיי היקרים הקוראים פה מתבקשים לא להזכיר לי את האפיזודה ההיא מביה"ס היסודי). טוב נו, זה לא כל כך מוצלח. אבל אמרתי שזה רק תירוץ.
מה זה זה?
השיר: נכון להיום
מילים: שאול בן שאול
מבצע: זוהר ארגוב
השורה המקורית: "עובד כמו חמור / למזוזה אני עבד"
השורה הטיפשית: "עובד כמו חמור / למוזה אני עבד"
התירוץ: האמת, לא היה לי שום מושג מה הוא שר שם. אז המצאתי. גם לא היה לי מושג שהמלה שהכנסתי לשם כל כך דומה למילה המקורית. בינינו, ההמצאה שלי יותר מוצלחת מהמקור. גם עלי שורה לפעמים המוזה. בכל מקרה, פעם חלקתי את ההתחבטות שלי עם חברים לעבודה. אחד מהם גרס שהמילים הן "במזוזה - אני עבד!". הטיעון החזק שלו היה שזה דיבור של ערסים. יש בזה משהו.
שלמה פרסי
השיר: תחת שמי ים התיכון
מילים: שלמה ארצי
מבצע: שלמה ארצי
רשות הדיבור לשלמה: "תחת שמי ים התיכון / ערב על אבטיחים יורד"
רשות הדיבור לאיש שמעמיד בסימן שאלה את חופש הביטוי בישראל: "תחת שמי ים התיכון / ערב על הבר, שטיחים יורד"
התירוץ: טוב, הרי היינו צריכים להגיע לשלמה ארצי בשלב כלשהו. אני חייב להודות שאינני ממקלסיו. אין לי בעייה עם המילים המוזרות שלו, ואני אפילו מוצא בהן חן מסויים.
אבל אפילו אני, הסלחן, התקשיתי לרדת לסוף דעתו במשפט הזה. הנחתי שרק שלמה ארצי יכול לחשוב שערב יורד כמו שטיחים. על הבר. אני יודע? אולי הוא התכוון שהם צפופים וסמיכים, אולי שהם מאובקים, אולי שהם שטוחים (במובן שטחיים), אולי שהם פרסים. הערבים. כלומר, ערב ברבים. כלומר, מה שלפני הלילה ברבים, לא הערבים ההם. לא שיש לי משהו נגד ערבים. או פרסים. רבים מידידיי הם... לא משנה. איפה היינו. אה כן, על הבר. הסיבה לטעות ברורה והיא המקצב של השיר: "ערב על-אב טיחים יורד". אומר רק זאת: לשלמה ארצי יש לפעמים שורות מבריקות בשיריו. "ערב על אבטיחים יורד" אינה אחת מהן.
להתראות.
נ.ב. בקשר לפוסט הקודם, אודות הכותרות בעיתוני הספורט, אז "ידיעות אחרונות" הבריקו עם הכותרת "עברנו את פארו". לעזאזל, איך לא חשבתי על זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
