| |
מושב לצים - הבלוג של ישי
"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב לצים לא ישב..." (תהילים, א, 1) |
| 3/2006
הגימלאים שולתתיייםם!!!!1
או: הגיגי בחירות בטרם תוצאות
בניגוד לרושם שאולי עולה מהכותרת, אין לי כרגע כוונה של ממש לדבר על התוצאות - מדגמיות או אמיתיות - אלא להעלות כמה אנקדוטות מהיום הארוך הזה - 18 שעות עבודה רצופות בועדת הקלפי - מ-7 בבוקר עד 1 בלילה - כולל נסיעה לועדת הבחירות האיזורית כדי למסור את הקלפי.
אחוזים זה בזה
74 אחוזים מבעלי זכות הבחירה הרשומים בקלפי שלנו הצביעו - נתון מכובד מאד אם להתחשב בעובדה שחלק גדול מאלה שלא הצביעו כבר מזמן אינם מתגוררים בישוב או בארץ, או שעברו "להתגורר בפרדס" כמו שאומרים בקיבוץ. כך שלמעשה מדובר על כמעט 100 אחוז מאלה שיכולים להצביע. את ה"הצבעה ברגליים" לא תמצאו כאן.
סבא'לה ירוק
מה היה לנו שם? ראשית, מהפכת הגימלאים לא פסחה גם על הקלפי שלנו והמפלגה הצעירה והתוססת הזאת הגיעה אצלנו למקום הרביעי - אחרי העבודה, קדימה ומרצ. אם אתם מתעקשים לדעת מי במקום החמישי, הרי שחולקים אותו שתי מפלגות - ישראל ביתנו ועלה ירוק.
חוץ מזה, ועם או בלי קשר למפלגת הגימלאים, היה משמח לראות את קשישינו בני ה-90 פלוס מדלגים להם בקלילות (מי יותר מי פחות) אל הקלפי כדי לממש את זכותם.
כבעל חיבה לדוקומנטים היסטוריים מצהיבים, התפעלתי במשך דקות ארוכות מתעודת הזהות של זקנת השבט (בת 98) שהונפקה ב-1949 ונושאת חתימה אישית (לא מודפסת!) של שר הפנים של הממשלה הזמנית מר יצחק גרינבוים וחותמת המעידה כי הגברת הצביעה בבחירות לכנסת השלישית (אל תשאלו אותי למה היא לא הצביעה לראשונה ולשניה או למה אין חותמת).
איפה חותמים
עוד דבר ששמתי לב אליו הוא שלא משנה כמה זמן כבר עבר מאז שונה הנוהל לפיו כל מצביע מקבל חותמת בתעודת הזהות, תמיד יהיה אחוז נכבד של אנשים שישאלו אם צריך לקבל חותמת או לחתום איפשהו. ומדובר בדרך כלל במצביעים ותיקים למדי. אני תוהה האם זו רק הפרעה שלי - שעיסוק בשינויים החלים בחוק הבחירה הוא חלק משגרת הלימודים שלי - או שאנשים פשוט תלושים מהמציאות: מילא שעברו כבר כמה מערכות בחירות מאז שבוטל הנוהג הזה, אבל תחשבו רגע בהיגיון, אנשים: האם זה נשמע סביר שהיום, כאשר מותר להצביע עם רשיון נהיגה, עדיין יש מקום לחותמת? איפה בדיוק ישימו אותה?
טוב, כנראה שזה רק אני.
פינת "אילו היה לי שקל על כל פעם ש..."
אה כן, והבדיחות בנוסח "איפה המצלמות?" ו"נו, מצלמים אותי?" רגע לפני שמשלשלים את הפתק לתיבה? מה-זה לא מצחיקות. בעיקר כששומעים אותן לפחות שלוש מאות וחמישים פעם ביום.
שובה של קיבת הפלדה
לא משנה, העיקר שעבר בשלום. ההצבעה אני מתכוון. כי אני באופן אישי במצב קצת עדין: לא רק שעכשיו 3 לפנות בוקר ואני כאמור אחרי 18 שעות עבודה רצופות, אלא שהקיבה שלי מנסה להתאושש מיום של בליסה אדירה שהתחילה עם סנדויצ'ים וקפה בבוקר, המשיכה עם כיבוד קל ועוד המון קפה לאורך היום, הגיעה לשיא עם מנה נאה של שיפודים, צ'יפס, חומוס ופיתות שכמה חברים טובים דאגו לשלוח לי מהמנגל שהם עשו (על הכנאפה ויתרתי. בינתיים. יהיה למחר), לא דעכה עם ארוחת ערב שהאשה ארגנה והסתיים בתרועה רמה ועדת הבחירות האזורית שם דאגו לנו לאספקה של סנדביצ'ים, קרואסונים וקפה. הסתפקתי בקפה. יש גבול.
חגיגה לדמוקרטיה וקטסטרופה לבני מעיי.
ובנימה אופטימית זו.
להתראות מחר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
