| 8/2006
Fair Play
הרחוב הספורטיבי, כמו שאומרים, סוער בימים אלה סביב החלטתה של ההתאחדות האירופית לכדורגל (אופ"א), שלא לאפשר קיום משחקים בינלאומיים בישראל לנוכח המצב הביטחוני. הנפגעת הגדולה מההחלטה היא מכבי חיפה, שאמורה לארח את ליברפול למשחק במוקדמות ליגת האלופות. חוץ מפגיעה מקצועית, זוהי גם מכה כספית אדירה בהיקף של מיליוני דולרים.
כמי שחלק מעבודתו הוא לאשר (או לפסול) תגובות באתר חדשות מסויים, יוצא לי להחשף לא מעט, יותר ממה שהייתי רוצה, לזירת הויכוחים האלימה המכונה "טוקבקים". במאמר מוסגר אציין כי אני חושב שסריקה שיטתית של טוקבקים נותנת לדעתי תמונה לא רעה, ובזמן אמת, של הלך הרוחות בציבור. ברור שזה לא עסק מדעי, וברור שיש לקחת בחשבון שזהו מדיום שבו אנשים נוטים להעצים את תחושותיהם האמיתיות ("אוי, זה נורא! כמה עצוב! אני הרוס!", מקליד לו הטוקבקיסט המצוי בעודו לוגם מן הקפה, ומיד מעלה את אתר הפורנו החביב עליו), אבל זה בהחלט שיקוף לא רע של דעות ותחושות שרוחשות בקרב ציבור הגולשים.
בקיצור, אותו רחוב ספורטיבי גועש ורועש סביב ההחלטה ההיא של אופ"א. בואו נאמר שהכינוי "אנטישמים" הוא אחד העדינים שם. גם חלק מראשי הקבוצות רכבו על הגל ומיהרו להכריז על כך שזו החלטה "אנטישמית" ו"אנטי ישראלית".
אני האדם האחרון שיחשוד באירופאים באהבת ישראל, אבל לדעתי המקרה הפעם הוא שונה במיוחד. בדרך כלל אני חש עוינות טבעית כלפי קבוצות שמסרבות לבוא לכאן כל עוד אין החלטה רשמית בעניין. בעיניי זו התערבות בעקרון ה"פייר פליי". שבו בשקט, מה קרה? אם תתקבל החלטה - לא תצטרכו לבוא, אבל לדחוף לכך שתתקבל ההחלטה - זה כבר לא הוגן. זה בדיוק כמו לרוץ לשופט במהלך משחק כדי שיוציא כרטיס אדום לשחקן יריב - לא יפה.
לכן, הרגיזו אותי במיוחד ראשי ליברפול, שמיהרו להכריז מיד לאחר שהתבררו תוצאות ההגרלה, ש"אין סיכוי שנגיע לישראל". לא בגלל שהם לא צודקים בכך שהם חוששים לבוא, אני מבין אותם, אלא בגלל שזה נראה כמו נסיון מכוער להשתמש במצב לטובתם. וזה כמובן מרגיז במיוחד כשזה מגיע ממועדון כדורגל אנגלי, שהלא האנגלים ידועים במסירותם ל"פייר פליי".
היות ומכבי חיפה כנראה לא תארח את ליברפול בישראל ותיאלץ לנדוד לקפריסין, טורקיה, בולגריה או הולנד (למרות שההחלטה הספציפית בעניינה נדחתה ליום שני), מן הראוי לדעתי ששני המשחקים יתקיימו במגרשים ניטראליים. רק ככה אפשר להקהות במשהו את הפגיעה בעיקרון המשחק ההוגן. מבחינת ליברפול, מן הראוי היה שתמהר להתנדב לכך, אבל כאמור, הם עסוקים בשיקוליהם המקצועיים והכספיים הצרים.
ראוי להזכיר בהקשר זה את מאמנה של קבוצת ארסנל, הצרפתי ארסן ונגר, שלפני כמה שנים דחק בקבוצתו לדרוש משחק חוזר בגביע האנגלי, לאחר שקבוצתו הבקיעה שער לא הוגן (היא לא החזירה ליריבה כדור שהוצא כדי לטפל בשחקן פצוע) והדיחה את יריבתה. המשחק שוחק שוב, ארסנל ניצחה, הפעם בצדק, וחסידי המשחק ההוגן יצאו מרוצים.
ובאשר להחלטה של אופ"א שלא לקיים משחקים בארץ, אין לי אלא להודות בצער שהם צודקים. נכון שלא נופלים טילים על תל אביב, אבל נופלים טילים על ישראל, והרבה. אין שום סיבה שאדם ירצה לבוא לכאן, ואין שום סיבה להכריח אותו לעשות זאת. מנקודת המבט של האירופאים, שונאי ישראל או לא, זהו מצב פסיכי לחלוטין ואפשר להבין אותם.
חוץ מזה, בשביל מה לקחת את הסיכון? טיל אחד על תל אביב בזמן שליברפול תשהה כאן, פיגוע, אלוהים יודע מה, שלא לדבר על פיגוע נגד הקבוצה עצמה - וישראל לא תארח יותר משחקים במאה הנוכחית, אולי באלף הנוכחי. אז לא עדיף לחכות עד שיירגע קצת? אין לי ספק שבשוך הקרבות, בכירי אופ"א יתגברו על האנטשימיות המפעפעת בהם, ויחזירו את המשחקים לישראל.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
