|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
אף מילה על הומואים
(חוץ מהכותרת)
אמש, תוך כדי זפזופ משועמם, הגעתי לגמרי במקרה (בחיי) לערוץ 1 ולחצי גמר האירוויזיון. החלטתי לצפות בזה, ולפני שתתחילו להסתלבט עלי ועל חיי העלובים והריקים, אקדים ואומר שמעולם לא הסתרתי את חיבתי לתחרות הביזאר הזאת.
הבעייה היא אחרת. האירוויזיון יכול להיות עסק מאוד משעשע ומבדר, אבל עם סייגים. צפייה בתחרות הזאת דומה במידה רבה לעישון גראס: כשעושים את זה עם חברים, זה מגניב ויש הרבה קטעים וצחוקים; אבל אם אתה עושה את זה לבד בבית, אתה סתם מכור חסר תקנה, וזה כבר קצת עצוב.
אז בואו נדלג על הקטע שבו אתם מסתלבטים עלי, ונעבור ישירות לקטע (הארוך) שבו אני מסתלבט על האירוויזיון.
פור דה מיוזיק?
אפשר להתווכח על הרמה המוסיקלית של התחרות. באופן אישי אני חושב שמדובר במקבץ סביר של שירי פופ לא מזיקים, ומקצתם אף טובים למדי (בעיקר היום, כשכולם שרים באנגלית). אבל למה למען השם הם חייבים להיות מלווים בתלבושות, תסרוקות ושואו כל כך מגוחכים?
באמת, אם עוצמים לרגע את העיניים, אפשר לחשוב שגלגלצ מתנגנת ברקע (=לא מזיק), אבל כשפוקחים אותן, מתפללים שמישהו ישפוך עליהן חומצה ברגע זה.
כמו וולבו ישנה
אחרי צפייה בשיר השבדי, אני חוזר על טענה ישנה שלי שעלולה לזעזע חלק מכם: השבדיות אינן יפות. כלומר, אולי יש ביניהן יפות (כמו בכל מקום, אפילו בגרוזיה), אבל לא מדובר בעם יפה במיוחד. בלונדיני? בהחלט. תכול עיניים? הו כן. יפה? לא ממש.
הזמרת השבדית אמנם נראית כאילו יצאה מאיזה מוזיאון לתולדות הגזע הארי, אבל שהבלונד-כחול לא יבלבל אתכם - היא ואחיותיה לא ממש יפות, ובוודאי לא סקסיות.
השתן עלה לו לראש
העובדה שכמעט כולם שרים באנגלית (חוץ מהישראלים המתחכמים ששרים בשלוש שפות) משפרת את איכות השירים מצד אחד, אך יוצרת מצבים מביכים ביותר מהצד האחר.
אני יכול להשבע שהזמר הבלארוסי (עוד מוצג במוזיאון הארי), במקום you are my reason to be, שר ברגש you are my reason to pee (מה, זה כמו הפ"א של הערבים רק הפוך?).
תעביר ת'בורקס
את ישראל תקעו בסדר השירים בין טורקיה לבולגריה. שננסה לגלגל מפה איזו בדיחה על מילוי לבורקסים או שנעזוב את זה? עזבתי.
הערבים שולתתתתיםםםם
הטורקיות (וואו, איזה סקסיות) דפקו מקצבים מזרחיים, דרבוקות וריקודי בטן חושניים. הארמניות נתנו משהו... אתני. הישראלים שלחו ערבייה ושרו בערבית. מוציאים את ה"אירו" מהאירוויזיון? בטהובן מענטז בקברו. ליברמן בתגובה: "זה ייגמר בבכי".
למי קראת ערבי
אפרופו "ערביית המחמד" שלנו, בין מירה עוואד לאחינועם ניני, אין סיכוי שהגויים יצליחו לנחש מי פה הערבייה. אההה, רק עכשיו תפסתי מהו הגימיק האמיתי פה.
נסיכת הקרח
מסר לזמרת האיסלנדית: אוי את כל כך יפה, אז אנא ממך, בעדינות עם עוגיות החמאה (או מה שאתם לא אוכלים שם באיסלנד).
לו הייתי אי ירוק בים
עכשיו זה סופי: נשבר לי ממלטה. מדינה ששומעים עליה רק באירוויזיון אין לה זכות קיום.
חברינו המלטזים, אמרנו לכם לשלוח נציג או נציגה, לא את כל האי. כי אם כבר מדברים על זכות קיום, אני מציע שתתחילו להתפלל שההר ששלחתם לתחרות תחליט להשאר ברוסיה. כי כשהדבה הזאת תנחת בחזרה על האי הקטנטן שלכם, יש מידה לא מבוטלת של סכנה שהוא ישקע במצולות.
| |
אני בעירום חלקי
נו, כל האמצעים כשרים כדי להריץ אתכם לכאן. צילומי עירום לא תמצאו כאן (חפשו אותי באתרים הרלבנטיים), אבל סוג של עירום - בהחלט כן.
בשיטוטיי בקפה דה מרקר שמתי לב לתופעה מעניינת - רבים מהמשתמשים מציגים את עצמם בשמם המלא, כולל תמונה ואפילו פרטים נוספים כמו מקום עבודה.
לדעתי זה שלב חדש באבולוציה של האינטרנט, או ליתר דיוק, באבולוציה של הגולשים - האנונימיות אאוט, החשיפה אין. פתאום אף אחד כבר לא מסתתר מאחורי ניקים, תמונות מרוטשות ושמות יצירתיים עבור מקום המגורים. האנונימיות לא עברה ולא תעבור מהאינטרנט, אבל יותר ויותר אנשים לדעתי כבר לא מרגישים צורך להסתתר.
אישית, עשיתי את המעבר הזה כבר לפני 5 שנים בערך, כשהתחלתי לנהל את -פורום זוגיות ב-ynet. התנערתי אז משובל הניקים שגררתי אחרי, ונחשפתי בשמי המלא וגם בתמונתי. כך גם בבלוג, כמובן.
עכשיו אני עובר לשלב הבא - חשיפת הניקים הישנים שלי. אין לי בעיה לחשוף אותם, היות והם כבר לא ממש פעילים. אתם גם מוזמנים לחפש אותם ב-Google ובפורומים השונים. אין לי במה להתבייש... אני מקווה.
את אלה שעדיין פעילים (בעיקר לטוקבקים וכאלה), אני ממשיך לשמור לעצמי.
אז הנה הם באים...
איש האש
על שום מה: נו, תנחשו לבד.
היכן: אם זכרוני המעורער אינו מטעני, זה היה הניק הראשון שאי-פעם אימצתי באינטרנט. אין לו זכר בשום מקום, מכיוון שהוא שימש אותי בעיקר לצ'טים, ובאופן ספציפי - לצ'ט של נענע.
איפה הוא היום: מן הסתם התפוגג לכדי עננת בייטים המרחפת לה בחלל הסייברי.
איש-עם-פיש
על שום מה ולמה: קצת קשה להסביר למי שלא מכיר... אבל "איש-עם-פיש" הוא מין אוריגמי פורנוגרפי-משהו - מעין קיפול נייר המפיק איש עם איבר ענקי. כשמושכים לו ברגליים, האיבר מתרומם. לא חשוב. אגב, עשיתי חיפוש בגוגל וגיליתי ש"איש-עם-פיש" הוא גם כינויו של סחלב הגליל. מהתמונה הזאת, אפשר בבירור להבין למה...
אה, ושאלנו על שום מה? ובכן, לא בגלל מה שאתן חושבות. סתם כי זה משעשע ונבנה על השם שלי.
היכן: גם, בעיקר בצ'טים וכאלה. אולי קצת בפורומים, לא משהו משמעותי. בחיפוש שעשיתי בגוגל מצאתי שתי הודעות מפורום השפה העברית ב-ynet, אבל למיטב זכרוני היו עוד מקומות.
איפה הוא היום: בהרי הגליל, אנא עארף.
ואנדורה
על שום מה ולמה: ואנדורה, למי שלא מכירה, היא מכונית מסחרית אימתנית מתוצרת GMC. הכינוי הזה דבק בי עוד בצבא, לאחר שהצהרתי על חיבתי לדגם הנ"ל. הכינוי זכה למעמד רשמי לאחר שחבר שלי ואני יצרנו נדב"ר פרטי, באמצעותו שוחחנו בקשר בלי שאף אחד אחר יבין אותנו. "ואנדורה" היה כמובן הכינוי שלי.
אגב, המפקד שלי, עכשיו כבר מותר לחשוף, זכה לכינוי המחמיא "אפאצ'י", על שום נטייתו להגיח בשקט ובמפתיע ולהפציץ. חוץ מזה, הוא היה תימני (ותבינו לבד).
היכן: זה היה אחד הניקים המובילים שלי. השתמשתי בו בפורומים שונים ב-ynet, בעיקר בפורום כדורגל.
איפה הוא היום: האמת היא שאני קצת מתגעגע אליו. זה כנראה היה הניק הכי פורה שלי, וכתבתי בו בהמון פורומים. ואני בעיקר מתגעגע לנהוג בואנדורה.
קולומבוס
על שום מה: על שמו של מגלה הארצות הנודע, מן הסתם. לא היתה סיבה מסויימת לבחור דווקא בו, חוץ מנטייתי במשך תקופה מסויימת לאמץ כינויים מזדמנים על שם דמויות היסטוריות.
היכן ומדוע: בפורום סקס ב-ynet. כשהתחלתי לכתוב בפורומי היחסים, לא רציתי להשתמש ב"ואנדורה", שכבר צבר לעצמו שם מכובד בפורומים אחרים. בפורום סקס הייתי מאמץ לעצמי ניקים אקראיים, ותוקע הודעות מעצבנות שאף אחד לא הגיב להן. הפעם הראשונה שזכיתי שם לתגובה, היתה לאחר שהשתמשתי ב"קולומבוס" ולכן הוא תפס ונשאר.
על גבי הניק הזה רכבתי גם לתפקיד ניהול פורום זוגיות, ואז כאמור ויתרתי עליו והזדהיתי בשמי. אם כי כמובן שהמשכתי להשתמש בכינויים אחרים במקומות אחרים...
איפה הוא היום: קבור לנצח בפורומי ynet. קשה להאמין שאחיה אותו, היות וממילא לא אהבתי אותו במיוחד. לפני שנה-שנתיים, אגב, ראיתי שגולש אחר כבר אימץ אותו. שיהיה לו לבריאות.
שרגא השמן
על שום מה: אני מניח שרוב האנשים שמעו על אהוד השמן מחבורת חסמב"ה, אבל לא ברור כמה שמעו על שרגא השמן. ובכן, שרגא הוא ממשיכו של אהוד בחבורת חסמב"ה החדשה (ספר 17 ואילך), ובתור מי שגדל על הספרים האלה (הו, האימה), זה היה טבעי שאאמץ לי כינוי משם. היות ו"ירון זהבי" לא התאים לדימוי הלוזרי שרציתי ליצור ו"אלימלך זורקין" נשמע לי קצת בנאלי, הלכתי על שרגא, האנדרדוג האלמוני יחסית.
היכן ומדוע: הכינוי היה שוס, אבל הוא גרם לי לצרות צרורות, או ליתר דיוק, הוא לא גרם לי לשום דבר. השתמשתי בו בפורומים של סינגלים וכאלה, אבל "משום מה" אף אחת לא נענתה לחיזוריי. כששאלתי מישהי מה הסיפור, היא ענתה לי: "מה אתה מצפה עם כינוי כזה?". שאלתי אותה: "מה, הן לא מבינות שזה רק כינוי, ושיכול להיות שאני בכלל רזה ודקיק (אני לא, אבל הן הרי לא יודעות)?". אז היא ענתה בפשטות: "לא". ניסיתי לעבור ל"שרגא" בלבד, אבל כבר היה מאוחר מדי.
איפה הוא היום: נטשתי אותו, אבל בגלל שהוא היה ניק כזה מוצלח, החלטנו להעניק אותו כשם לרכש החדש של משפחת החתולים שלנו.
בתמונה: שרגא השמנמן
| |
ים התנינים #2
המדור הפופולרי, ברוח "אבטיח", נמשך (פרק א' - כאן):
משאל עם
השיר: אני אוהב אותך
מילים: מיכה שיטרית
מבצעים: החברים של נטשה
השורה המקורית: "כמו במועדון ריקודים ענק / נעים לצליל מאוד מיוחד / שאיש אינו שומע מלבדם..."
השורה שלי: "כמו במועדון ריקודים ענק / נעים לצליל מאוד מיוחד / שאיש אינו שומע מלבד העם..."
התירוץ: שיקום מי שהבין את השורה הזאת כהלכתה מהשמיעה הראשונה. מה אני אשם שמקצב המילים של שיטרית לא מסונכרן עם הקצב של דוכין, עד שאין ברירה אלא להאריך את ה"מלבדם". אבל לא חשוב. שימו לב להיגיון של המשפט האחרון (המוטעה): שאיש אינו שומע מלבד העם. וואללה, מלבד העם איש אינו שומע? יש איש כזה?
אבא שר
השיר: הן אפשר
מילים: חיים חפר
מבצע: אבא שלי (בין היתר)
השורה המקורית: הן אפשר, הן אפשר / שיהיה זה פשוט כבר מחר...
השורה הפגומה: "ערב שר, ערב שר / ויהיה זה בשוק כבר מחר..."
התירוץ: אחד המוטיבים המכוננים של ילדותי היה נסיעותיהם של הורי לערבי שירה בימי שישי בערב. תשאלו את אח שלי שסונג'ר לשמור עלי והוא יספר לכם איך איימתי לנצל את היעדרם ולרצוח אותו עם מפתח צינורות ברגע שיירדם. הו, האימה.
בקיצור, הורי היקרים היו חובבים גדולים מאד של ז'אנר השירה ש"הן אפשר" הוא אחד ממייצגיו הבולטים. אבא שלי היה נוהג (ועדיין נוהג!) לפזם לעצמו כמעט בכל הזדמנות (כולל במקלחת) וכך התוודעתי אל השירים האלה. הבעייה, הם לא תמיד ידעו את כל המילים. מילא כשהם היו שרים "לה לה לה" ו"נה נה נה" (תמיד תהיתי מתי בוחרים בזה ומתי באחר), אבל לפעמים הם היו טועים בלי בושה. אבא שלי אמנם מכחיש שהוא שר אי פעם "ערב שר" אבל זכורני ערב שירה אחד שהזדמן לי להצטרף אליו. האזנתי בכל כוחי ושמעתי אותו שר כך בפירוש. ואולי הייתי כל כך בטוח בטעות שלי שאזני הטעוני. מצד שני, "ויהיה זה בשוק" זה כבר פיתוח שלי. הרי אני תמיד חייב לסבך.
גם הדודה שרה
השיר: בדד
מילים: עמשי לוין מבצע: זוהר ארגוב
השורה המקורית: "בדד, כמו השמש אנדודה"
השורה השטותית: בדד, כמו השמש אין דודה" או "כמו השמש הן דודה"
התירוץ: טוב, מהתחלה ידעתי שזה לא "אין דודה" וגם לא "הן דודה" (אם כי התעורר בי חשד שיש פה רמיזה ספרותית לשיר-השירים - אני לדודי ודודי לי, דודי הרועה בשושנים וכל אלה, אתם יודעים), אבל בשום שלב לא חשבתי לרגע שמדובר ב"אנדודה". זו לא ההטייה החריגה של השורש נ.ד.ד שבלבלה אותי; זה פשוט כי... כי... השמש לא נודדת! היא עומדת במקום! (אחיי היקרים הקוראים פה מתבקשים לא להזכיר לי את האפיזודה ההיא מביה"ס היסודי). טוב נו, זה לא כל כך מוצלח. אבל אמרתי שזה רק תירוץ.
מה זה זה?
השיר: נכון להיום
מילים: שאול בן שאול
מבצע: זוהר ארגוב
השורה המקורית: "עובד כמו חמור / למזוזה אני עבד"
השורה הטיפשית: "עובד כמו חמור / למוזה אני עבד"
התירוץ: האמת, לא היה לי שום מושג מה הוא שר שם. אז המצאתי. גם לא היה לי מושג שהמלה שהכנסתי לשם כל כך דומה למילה המקורית. בינינו, ההמצאה שלי יותר מוצלחת מהמקור. גם עלי שורה לפעמים המוזה. בכל מקרה, פעם חלקתי את ההתחבטות שלי עם חברים לעבודה. אחד מהם גרס שהמילים הן "במזוזה - אני עבד!". הטיעון החזק שלו היה שזה דיבור של ערסים. יש בזה משהו.
שלמה פרסי
השיר: תחת שמי ים התיכון
מילים: שלמה ארצי
מבצע: שלמה ארצי
רשות הדיבור לשלמה: "תחת שמי ים התיכון / ערב על אבטיחים יורד"
רשות הדיבור לאיש שמעמיד בסימן שאלה את חופש הביטוי בישראל: "תחת שמי ים התיכון / ערב על הבר, שטיחים יורד"
התירוץ: טוב, הרי היינו צריכים להגיע לשלמה ארצי בשלב כלשהו. אני חייב להודות שאינני ממקלסיו. אין לי בעייה עם המילים המוזרות שלו, ואני אפילו מוצא בהן חן מסויים.
אבל אפילו אני, הסלחן, התקשיתי לרדת לסוף דעתו במשפט הזה. הנחתי שרק שלמה ארצי יכול לחשוב שערב יורד כמו שטיחים. על הבר. אני יודע? אולי הוא התכוון שהם צפופים וסמיכים, אולי שהם מאובקים, אולי שהם שטוחים (במובן שטחיים), אולי שהם פרסים. הערבים. כלומר, ערב ברבים. כלומר, מה שלפני הלילה ברבים, לא הערבים ההם. לא שיש לי משהו נגד ערבים. או פרסים. רבים מידידיי הם... לא משנה. איפה היינו. אה כן, על הבר. הסיבה לטעות ברורה והיא המקצב של השיר: "ערב על-אב טיחים יורד". אומר רק זאת: לשלמה ארצי יש לפעמים שורות מבריקות בשיריו. "ערב על אבטיחים יורד" אינה אחת מהן.
להתראות.
נ.ב. בקשר לפוסט הקודם, אודות הכותרות בעיתוני הספורט, אז "ידיעות אחרונות" הבריקו עם הכותרת "עברנו את פארו". לעזאזל, איך לא חשבתי על זה.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
