לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

מושב לצים - הבלוג של ישי


"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב לצים לא ישב..." (תהילים, א, 1)
כינוי: 

בן: 48

ICQ: 72106105 

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2005    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2005

ים התנינים #2



המדור הפופולרי, ברוח "אבטיח", נמשך (פרק א' - כאן): 

משאל עם

השיר: אני אוהב אותך
מילים: מיכה שיטרית 
מבצעים: החברים של נטשה 

השורה המקורית: "כמו במועדון ריקודים ענק / נעים לצליל מאוד מיוחד / שאיש אינו שומע מלבדם..." 
השורה שלי: "כמו במועדון ריקודים ענק / נעים לצליל מאוד מיוחד / שאיש אינו שומע מלבד העם..." 

התירוץ: שיקום מי שהבין את השורה הזאת כהלכתה מהשמיעה הראשונה. מה אני אשם שמקצב המילים של שיטרית לא מסונכרן עם הקצב של דוכין, עד שאין ברירה אלא להאריך את ה"מלבדם". אבל לא חשוב. שימו לב להיגיון של המשפט האחרון (המוטעה): שאיש אינו שומע מלבד העם. וואללה, מלבד העם איש אינו שומע? יש איש כזה? 


אבא שר 

השיר: הן אפשר 
מילים: חיים חפר 
מבצע: אבא שלי (בין היתר) 

השורה המקורית: הן אפשר, הן אפשר / שיהיה זה פשוט כבר מחר... 
השורה הפגומה: "ערב שר, ערב שר / ויהיה זה בשוק כבר מחר..." 

התירוץ: אחד המוטיבים המכוננים של ילדותי היה נסיעותיהם של הורי לערבי שירה בימי שישי בערב. תשאלו את אח שלי שסונג'ר לשמור עלי והוא יספר לכם איך איימתי לנצל את היעדרם ולרצוח אותו עם מפתח צינורות ברגע שיירדם. הו, האימה. 
בקיצור, הורי היקרים היו חובבים גדולים מאד של ז'אנר השירה ש"הן אפשר" הוא אחד ממייצגיו הבולטים. אבא שלי היה נוהג (ועדיין נוהג!) לפזם לעצמו כמעט בכל הזדמנות (כולל במקלחת) וכך התוודעתי אל השירים האלה. הבעייה, הם לא תמיד ידעו את כל המילים. מילא כשהם היו שרים "לה לה לה" ו"נה נה נה" (תמיד תהיתי מתי בוחרים בזה ומתי באחר), אבל לפעמים הם היו טועים בלי בושה. אבא שלי אמנם מכחיש שהוא שר אי פעם "ערב שר" אבל זכורני ערב שירה אחד שהזדמן לי להצטרף אליו. האזנתי בכל כוחי ושמעתי אותו שר כך בפירוש. ואולי הייתי כל כך בטוח בטעות שלי שאזני הטעוני. מצד שני, "ויהיה זה בשוק" זה כבר פיתוח שלי. הרי אני תמיד חייב לסבך. 


גם הדודה שרה 

השיר: בדד 
מילים: עמשי לוין מבצע: זוהר ארגוב 

השורה המקורית: "בדד, כמו השמש אנדודה" 
השורה השטותית: בדד, כמו השמש אין דודה" או "כמו השמש הן דודה

התירוץ: טוב, מהתחלה ידעתי שזה לא "אין דודה" וגם לא "הן דודה" (אם כי התעורר בי חשד שיש פה רמיזה ספרותית לשיר-השירים - אני לדודי ודודי לי, דודי הרועה בשושנים וכל אלה, אתם יודעים), אבל בשום שלב לא חשבתי לרגע שמדובר ב"אנדודה". זו לא ההטייה החריגה של השורש נ.ד.ד שבלבלה אותי; זה פשוט כי... כי... השמש לא נודדת! היא עומדת במקום! (אחיי היקרים הקוראים פה מתבקשים לא להזכיר לי את האפיזודה ההיא מביה"ס היסודי). טוב נו, זה לא כל כך מוצלח. אבל אמרתי שזה רק תירוץ. 



מה זה זה? 

השיר: נכון להיום 
מילים: שאול בן שאול 
מבצע: זוהר ארגוב 

השורה המקורית: "עובד כמו חמור / למזוזה אני עבד" 
השורה הטיפשית: "עובד כמו חמור / למוזה אני עבד" 

התירוץ: האמת, לא היה לי שום מושג מה הוא שר שם. אז המצאתי. גם לא היה לי מושג שהמלה שהכנסתי לשם כל כך דומה למילה המקורית. בינינו, ההמצאה שלי יותר מוצלחת מהמקור. גם עלי שורה לפעמים המוזה. בכל מקרה, פעם חלקתי את ההתחבטות שלי עם חברים לעבודה. אחד מהם גרס שהמילים הן "במזוזה - אני עבד!". הטיעון החזק שלו היה שזה דיבור של ערסים. יש בזה משהו. 



שלמה פרסי 

השיר: תחת שמי ים התיכון 
מילים: שלמה ארצי 
מבצע: שלמה ארצי 

רשות הדיבור לשלמה: "תחת שמי ים התיכון / ערב על אבטיחים יורד" 
רשות הדיבור לאיש שמעמיד בסימן שאלה את חופש הביטוי בישראל: "תחת שמי ים התיכון / ערב על הבר, שטיחים יורד" 

התירוץ: טוב, הרי היינו צריכים להגיע לשלמה ארצי בשלב כלשהו. אני חייב להודות שאינני ממקלסיו. אין לי בעייה עם המילים המוזרות שלו, ואני אפילו מוצא בהן חן מסויים. 
אבל אפילו אני, הסלחן, התקשיתי לרדת לסוף דעתו במשפט הזה. הנחתי שרק שלמה ארצי יכול לחשוב שערב יורד כמו שטיחים. על הבר. אני יודע? אולי הוא התכוון שהם צפופים וסמיכים, אולי שהם מאובקים, אולי שהם שטוחים (במובן שטחיים), אולי שהם פרסים. הערבים. כלומר, ערב ברבים. כלומר, מה שלפני הלילה ברבים, לא הערבים ההם. לא שיש לי משהו נגד ערבים. או פרסים. רבים מידידיי הם... לא משנה. איפה היינו. אה כן, על הבר. הסיבה לטעות ברורה והיא המקצב של השיר: "ערב על-אב טיחים יורד".  אומר רק זאת: לשלמה ארצי יש לפעמים שורות מבריקות בשיריו. "ערב על אבטיחים יורד" אינה אחת מהן. 

להתראות.
 

נ.ב. בקשר לפוסט הקודם, אודות הכותרות בעיתוני הספורט, אז "ידיעות אחרונות" הבריקו עם הכותרת "עברנו את פארו". לעזאזל, איך לא חשבתי על זה.

נכתב על ידי , 13/9/2005 22:32   בקטגוריות קשקשת ברשת  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מהדורה מוקדמת


כל מי שנוהג לעיין מדי פעם במוספי הספורט לא יכול שלא לפספס את הכותרות, אותן פנינים משובחות של מופת קופירייטרי שמלוות את האירועים. אמנם הן לא תמיד באותה רמה - אבל תמיד באותה מידה של השתדלות.  למי שמוספי הספורט אינם שדה המרעה התקשורתי הטבעי שלו אסביר שזה יכול להיות משחק מילים משובב נפש, רמיזה תרבותית (שם של ספר או סרט, נניח) או היסטורית, פארפראזה על פתגם או ציטוט מפורסם, או סתם שילוב מלא-פאתוס של מילים גדולות. כמי שהעיסוק במילים לא זר לו, אני יכול להעריך את המאמץ שמשקיעים העורכים והכותבים במלאכה הזאת. ואם הם לא משקיעים בכך מאמץ - הרי שהערכתי אליהם רק גוברת.  כמה דוגמאות מהימים האחרונים:

  • "ידיעות אחרונות" בחר לתת לאליפות העולם בג'ודו הנפתחת בימים אלה בקהיר את הכותרת "אריק חוזר למצרים" (אה, ויש גם לוגו למתקשים: צילומים של אריק זאבי, חוסני מובארק ואריק שרון בתמונה המפורסמת מצליחת התעלה - וכל זה על רקע איור של הפירמידות).
  • "מעריב" מכתיר את המשחק של הנבחרת בבאזל, שוויץ, בכותרת "אם תרצו אין זו אגדה".
  • ו"ידיעות" תרם כותרת ברוח דומה לאחר המשחק: "בבאזל ייצגנו את מדינת ישראל".
  • עוד מ"ידיעות" - יום לפני המשחק של ישראל בשוויץ: "להמשיך להתרגש, עד 2006" (זה חרוז, כן?)
  • דוגמה פוליטית: "גולן שמר על הרמה" (למאותגרים ספורטיבית: חלוץ מכבי פ"ת, עומר גולן, כבש שער ניצחון לקבוצתו שממשיכה להציג רמת משחק טובה).
  • דוגמה מהיום: "ידיעות" מזהיר את נבחרת ישראל שהמשחק באיי-פארו היום הוא "לא משחק ילדים"
  • ודוגמה כללית: אין כמעט תקרית של יריקה בין שני שחקנים שלא מקבלת את הכותרת "קונצרט רוק".

בקיצור, דוגמאות לא חסרות. תפתחו לפעמים את מוסף הספורט.
אחד האתגרים האינטלקטואליים החביבים עלי הוא לא רק להבין את הרמיזה שבכותרת, אלא לקחת את העניין צעד אחד קדימה ולנסות לנחש בכל יום מה תהיה הכותרת של מחר. נכון שברוב המקרים אני לא מצליח, כנראה בגלל שאני הרבה יותר מתוחכם מעיתונאי הספורט או בגלל שאני הרבה פחות מתוחכם, אבל גם במקרה כזה אני אוהב להשוות ולטפוח לעצמי על השכם (אם הכותרת שלי יותר מוצלחת) או פשוט להתמוגג מכותרת טובה (במקרה ההפוך).

אז היום המשחק של נבחרת ישראל באיי פארו. במקביל ייערכו עוד שני משחקים בבית 4: אירלנד-צרפת וקפריסין-שוויץ. מגוון התוצאות האפשריות של כל המפגשים האלה מבטיח מגוון של כותרות ליום חמישי.  
הנה כמה אפשרויות. ותבדקו אותי.


1. במקרה שישראל לא מנצחת את איי-פארו, התוצאות האחרות לא מעניינות אותנו ולפיכך האפשרויות שלי הן:

*  הרמיזה התרבותית/נוסטלגית: "איים אבודים". 
*  הרמיזה ההיסטורית/לאומית: "בפארו ביישנו את מדינת ישראל".
*  חייבים להתייחס למקצוע של רוב שחקני איי-פארו - מורים: "עשו להם בית-ספר", "נשארו כיתה" וכמובן: "נכשלו במבחן הבגרות"
*  המתחכם: "להתראות בשוויץ" או "המטרה: שוויץ" - רמז לאליפות אירופה שתתקיים ב-2008 בשוויץ (ובאוסטריה). 
*  ישראל מתבזה ומפסידה לאיי-פארו תוך תצוגת החמצות מדהימה של יניב קטן: "יצאו קטנים" וגם "לא רק יניב קטן"
*  והחביב עלי - משחק המילים: "איי פארש". ואפשר גם: "איי! פארו!"


2. במקרה שישראל מנצחת ושאר התוצאות הן לטובתה: 

*  אם קפריסין תעזור לישראל ותוציא נקודות נגד שוויץ, אפשר ללכת על הקלאסיקה: "עם קצת עזרה מידידים"
*  וגם: "השכנים לא ישנים" או "שכנים טובים מרחיבים דעתו של אדם" ושאר התייחסויות שכונתיות. 
*  רמיזה קולינרית למקרה של ניצחון קפריסאי: "גבינת חלומי"
*  עוד במקרה של כישלון שוויצרי בקפריסין: "שוויצריה הקטנה"
*  והכי מוצלח בעיניי: אם שוויץ כושלת בקפריסין וצרפת  מוציאה רק תיקו באירלנד אפשר להמשיך את הקו הלאומי מבאזל וללכת על ההברקה "איים תרצו אין זו אגדה" (אהה! ואתם שמתם לב שכל משחקי הבית היום מתקיימים באיים - פארו, קפריסין ואירלנד?). ברוח זו אפשר גם "איים של תקווה" או משהו כזה. 


3. במקרה שישראל מנצחת אך שאר התוצאות לא-משהו מבחינתה:

*  "אי בהירות", כמובן. 
*  "חלומות של אתמול" - קריצה לקוראים שזוכרים את הכותרת של יום שני "אפשר להמשיך לחלום" (או משהו כזה). 
*  צרפת מנצחת באירלנד: "זיזו ושמחו".  

יאללה, תנו עוד כמה.     

נכתב על ידי , 7/9/2005 11:26   בקטגוריות בנאות דשא ירביצני  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סדום ועמורה שעל גדות המיסיסיפי



הרבה לפני היות ה"סופרדום",
היכן שקדושי הפוטבול משחקים,
שוכנת עיר שהמקוללים קוראים לה בית.
האזינו לפזמון השאול שלהם:

ניו אורלינס!
ביתם של השודדים, השיכורים והזונות.
ניו אורלינס!
של חנויות-מזכרות סרות טעם ומפקיעות מחירים.

אם אתה רוצה ללכת לגיהנום,
כדאי שתצא למסע
אל סדום ועמורה שעל גדות המיסיסיפי.

ניו אורלינס!
עיר מסריחה, רקובה, מכוסה בקיא.
ניו אורלינס!
מבאישה, מגעילה, בזויה, מטונפת.
ניו אורלינס!
עלובה, נוראית, מסריחה, נטושה.


(הסימפסונס בהומאז' ל"חשמלית ושמה תשוקה" לטנסי ויליאמס. תרגום: אני)


במשך כמעט שבוע הופקרו אזרחים אמריקנים לנפשם. במשך כמעט שבוע עשתה אמריקה הדגולה בושות לעצמה על כל מסך טלוויזיה בעולם. חסידיה לא האמינו למראה עיניהם, שונאיה אולי הבליעו חיוך, אבל כולם שאלו את עצמם איך ייתכנו מראות כאלה במדינה שמתיימרת להיות חוד החנית של הקידמה, במשק הכלכלי הגדול והמשפיע בעולם, ב"עולם הראשון".

אני לא מבין את השאלה. מה כולם מתפלאים לפתע למראה ערוותה החשופה של המעצמה הגדולה בתבל? מה כולם מתרגשים מכך שמנהיגת העולם החופשי התפדחה ככה כאחרונת מדינות העולם השלישי? ולמה אני מסרב להיות מופתע לנוכח אוזלת ידה לטפל בברדק שהשתרר לפתע בחצר האחורית שלה? כאילו, מילא הייתה קוצרת הצלחות מדהימות בעולם ומביאה עליו את השלווה והשלום המיוחלים - אולי היה מקום לתהות איך זה שהיא לא מצליחה לתת מענה הולם לחלכאיה ונדכאיה מבית. אבל גם מחוץ לגבולותיה היא מגלה כישורי טביעה מרשימים.
נכון, האסון הוא בהיקף חסר תקדים ובכלל, מה אפשר לעשות נגד איתני הטבע המשתוללים. אבל זה בכלל לא העניין. העניין הוא מה עושים רגע אחד לאחר ששוככת הסופה ופה ארצות הברית של אמריקה נכשלה כישלון חרוץ.

הכישלון הזה הופך לביזיון, אם לא לפשע של ממש, כאשר לוקחים בחשבון שמדובר על אסון שהיה ידוע עליו לפחות שבוע מראש. אולי לא העריכו נכון את ההיקפים של הסופה, אבל תמיד מספרים לנו עד כמה האמריקנים הם יעילים ומאורגנים ועד כמה הם לא משאירים דבר ליד המקרה - אז מה השתבש לעזאזל?

התשובה היא ששום דבר לא השתבש בגלל ששום דבר בעצם לא נעשה. אמריקה נהגה בדיוק כמו שהיא נוהגת מאז ומתמיד. במדינה שהציווי האידיאולוגי העליון שלה הוא הפקרת אזרחיה לנפשם אין לצפות להתגייסות מיידית למענם כאשר הם נשטפים החוצה מבתיהם הקורסים; במדינה שמרימה על נס את זכויות הפרט אבל הזכות האמיתית היחידה בה היא "זכותו של העני לישון מתחת לגשר", אין טעם לקוות שמישהו ידאג למחסה לאנשים שנותרו ללא בית; במדינה שכל כלכלתה בנויה על העיקרון של "כל אדם לנפשו" אין לתהות על הכאוס שהתעורר בה בגאות המים.

ג'סי ג'קסון הבן הישווה לפני כמה ימים בין התנהלותה של ארה"ב לאחר האסון לבין התנהלותה של ישראל בהבאת העולים מאתיופיה. מותר לחוש מוחמאים מההשוואה, אבל מה שנחשף כאן הוא אמת בסיסית ביותר: ארה"ב לא שמה קצוץ על אזרחיה. זו לא "תקלה" או "היערכות לא נכונה" או "הערכה שגויה של מימדי האסון"; זוהי דרכה בקודש של ארה"ב - מדינה שאי-מחוייבתה לאזרחיה הוא בבחינת עיקרון וערך. בודאי אם הם עניים, שחורים,מהגרים, פרובינציאליים, נטולי ביטוח-בריאות או הכל ביחד.

וזה לא שמישהו ישלם כאן מחיר פוליטי. בישראל מקובלת האקסיומה לפיה כל המסכנים מצביעים בסוף למי שדפק אותם. אפשר היה לצפות שזה לא יהיה כך בארצם של החופשיים, אבל האמת המרה היא שמן הסתם רוב פליטי הסופה אינם מצביעים בכלל בבחירות. זאת מכיוון שהדמוקרטיה הותיקה בעולם עושה כמיטב יכולתה להוציא אותם מהמשחק הדמוקרטי (בארה"ב, כידוע,צריך להירשם כדי להצביע בבחירות, רישום שכרוך באגרה וכן ב"זכות" המופלאה לשרת כמושבע בבית המשפט. זו הסיבה שרוב האזרחים אינם מצביעים בכלל בבחירות(

ולמי שיש ספקות, זהו הנתיב שבו גם אנחנו הולכים. בישראל אמנם עוד נותר משהו מהמחוייבות של מדינה לאזרחיה - גם אם לפעמים היא מגלה יותר מחוייבות ליהודים שאינם אזרחיה מאשר לאזרחיה גופא. אבל היא בדרך הנכונה להפוך לאמריקה - רק יותר מבורדקת. מי שחושב שאימוץ נלהב של כל מה שמגיע מאמריקה ומלמול מנטרות כמו "צמיחה", "שוק חופשי", "הסרת מחסומים רגולטוריים" ושאר סיסמאות-ביבי, זו הדרך למדינה טובה יותר, כדאי שישים עצמו לרגע בנעליהם הרטובות של תושבי ניו-אורלינס.

נכתב על ידי , 4/9/2005 16:07   בקטגוריות אקטואליה  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לישי רוזנבאום אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ישי רוזנבאום ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)