Electric Guitar

אני רוצה לעוף. לעוף בשמיים, רחוק. לעוף מכאן.

רוצה לשמוע מנגינה שתקסים אותי כ"כ שאני אבכה ואצחק. שאני ארגיש מטורפת להפליא. שכל עץ יראה לי ירוק יותר וכל ספסל ציורי יותר. שהטיפות יכו בי חזק יותר.

אני רוצה להרגיש.

להתאהב עד כאב, להתרגש עד רעד, לחלום וגם להגשים.

נמאס לי מההרגשה האנמית הזו, הריקה. נמאס לי להרגיש כמו גוף שמתהלך לו סתם ועושה דברים סתם וכלום לא משפיע עליו והוא לא משפיע על כלום.

זו לא אני. זו לא האני שהכרתי פעם.

מישהו הרס אותי, ואני לא מצליחה לשים את האצבע על מי ומתי.

זו כנראה בטח רק אשמתי.

פיתחתי מגנים מבטון ופלדה, שאפילו אני כבר לא מצליחה להשתחרר מהם.

אני צריכה להכיר. זה דחף בלתי נשלט שיש לי. אני תמיד בחיפושים.

אני חייבת להכיר את האנשים שישברו את חומות הבטון שלי. שיגעו בי. שירגשו אותי. שיעבירו לי צמרמורות בעור ופרפרים בבטן.

שאני ארצה לעוף איתם, יד ביד.

רחוק.

רחוק מכל הכלום הזה.

מעין.