אישי ביותר

מביט אליי מבעד לזכוכית,

עם חיוך גדול ולא מפסיק

ימים של אושר,לילות של כושר

הכל חוזר שוב להציק.

הפעם זה סופי אני יודעת,

את חיי בשחור אני צובעת.

אז אם הכל כ"כ ברור

למה זה אסור?

ואם אומר שאתה אוהב

אז למה לי בלב כואב?

ולמה על הרצפה אני שוכבת

מרוב דמעות לא נרדמת?

מביט בפניי מתקשה להבין,

מדוע אתה לא מאמין?

שלחת לי נשיקות מרחוק,

ואפילו הצלחת לגרום לי לצחוק.

שונאת פרידות , סערת רגשות

אבל גם כשעצוב לי וקר,

יודעת שיהיה את מחר.

ואולי הכל רק זמני,

אולי דמיוני

אבל מה שבטוח תשאר בליבי.

ממי שלי..