היה מדהים, היה טוב, היה מרגש, היה כיפי, היה עצוב, היה מצחיק, היה משמעותי, היה... היה.

אני שמחה שיצאתי, ראיתי את כל הדברים האלו ולמדתי המון.

גם זכיתי לספר את הסיפור של סבא שלי, שהולך ומחוויר לי מול עיני ונעלם בנבכי מחלתו. ככה לפחות עוד אנשים יודעים, גם אם הוא לא יכול לספר את זה יותר.

אחד הדברים החשובים הוא שגם התחברתי עם אנשים חברים, יצרתי חברויות שלדעתי יכולות להיות חזקות מאוד, ויותר מזה- הבנתי מי מהחברים ה"ותיקים" שלי באמת חבר ומי לא. מי חושב רק על עצמו ומי לא. חלק מהדברים היה קשה לגלות, אבל כנראה שהכרחי.

בקיצור, היה טוב.

היה לי רק תקל אחד, עם חבר של יעלי, שהיא את החברות הכי טובות שלי כבר כל כך הרבה שאני שני אפילו לא זוכרת כמה. חבר שלה ואני לא ממש בקשר אוהב, נגיד ככה. הוא כנראה לא אוהב את הרעיון שליעל יש עוד חברים חוץ ממנו כי למען האמת הוא יחסית חדש בביה"ס, הצטרף רק תחילת שנה שעברה... יש לו חברים, אבל לא הרבה. יש סיבה שכשהיא לא באה לביה"ס גם הוא איכשהו אף פעם לא בא.. הוא פשוט יהיה לבד אחרת. בקיצור, הוא לא אוהב אותי במיוחד ולכן לאורך כל ה10 חודשים שהם חברים הוא דוחה אלי ברמות שאי אפשר לתאר.. ושתקתי כי לא רציתי לצער אותה. אני לא מבינה איך זה שהיא לא כעסה עליו.. כל אחת אחרת מהחברות שלי הייתה עושה את זה אבל היא משום מה לא.בכל מקרה, בלעתי את זה תמיד אבל ביום האחרון של המסע הוא היה בלתי נסבל, והתערב ביחסים ביני לבינה בצורה דוחה ולא ראויה.לא משנה בדיוק הפרטים אבל רבנו, היו קללות(מצידו בעיקר) ובכי (מציד) ועכשיו אפילו היחסים הקרירים-דיפלומטים של החודשים האחרונים לא קיימים יותר. עדיף ככה, נמאס לי לעמיד פנים.

סופשבוע נהדר שיהיה!