זהו, נגמר ביה"ס. אני והמוסד הנוראי הזה שמתעקש לקרוא לעצמו מערכת ה"חינוך" סיימנו אחד עם השני לנצח. נשארו כמה מבחנים, כמה בגרויות וזהו.

נגמרה התקופה שבה מלבד לימודים אין לי אחריות. אני אפילו לא קטינה יותר, כבר איזה חודשים שיש לי 18.

אני כבר לא אראה את החברים שלי כל בוקר בכיתה.

אני כבר לא אפגוש את חבר שלי כל יום. כולנו נתגייס, כל אחד ילך לדרכו. האהבה תישאר אם היא אמיתית. החברות תשרוד אם היא שווה את זה.

אבל יהיה קשה יותר.

ומצד שני, אני אתגייס, אפגוש הרבה אנשים חדשים, אלמד להיות עצמאית יותר.אולי גם אגלה על עצמי דברים חדשים, אתפתח.

זה נדוש, אני יודעת. אבל זה ככה.

באופן מוזר נראה לי שאלא שאני אשמור איתם על קשר אלו החברים הבלתי צפויים. האנשים שהכרתי רק לא מזמן ולא הבנתי איך 4 שנים יחד בתיכון פספסתי אותם.

אני מקווה שזה לא יסתיים עם חי. אחרי שנה ושלושה חודשים הכל עדיין חדש ומרגש כמו אחרי שלושה שבועות. רק שיש ביטחון, הרגלים, שני עולמות שכבר יש להם קטעים חופפים.

יום מדהים שיהיה.