טוב.. הייתי חייבת כבר להעביר את הפוסט הקודם. אני כזאת ילדה דוחה לפעמים... P:
האמת היא שאני כותבת כי אני על סף התמוטטות. היום הייתה מתכונת ראשונה, ונראה לי שכבר עליתי על טעות אחת... אני מפחדת לבדוק. יש לי פול שיעורי בית למחר במתמטיקה, חיבור באנגלית ולהכין קלסר ניסויים בכימיה.אה, וגם מבחן באנגלית. יום ראשון מתכונת בתנ"ך. יום שלישי יש לי ביוטופ שגם אליו אני צריכה להכין דברים פרוייקט ענק באנגלית שבקושי התחלתי. יום רביעי מבחן בהיסטוריה.יום חמישי מבחן באנגלית ויום רביעי שאח"כ בגרות בכימיה. יותר רחוק מזה אני לא חושבת, אם אני אעשה את זה אני פשוט אקרוס.
בקושי יוצא לי לדבר עם אנשים שלא איתי בביה"ס, לא עם חברים מהעיר לא עם אחרים. בקושי עם בנות דודות..
יחד עם כל זה יש את סבא... המצב ממש ממש רע, הלכתי אליו היום, זה פשט איום ונורא לראות אותו ככה, אני לא מצליחה אפילו להעביר את זה למילים. הוא במחלקה סיעודית באיזה בית אבות באופן זמני כי מי שמטפלת בו בדר"כ בבית עברה ניתוח והיא לא יכולה לעשות את זה לכמה זמן. אולי ימצא לו אחת אחרת בקרוב, כי הוא ממש רצה לחזור הביתה.
כמעט בכיתי אצלו.
אה, ובנוסף לכל....................*לתשומת לב הקוראים, אתם באמת אבל באמת לא רוצים לדעת את זה*......... אני משלשלת את נשמתי (נראה לי שהמצאתי ביטוי חדש) כבר יומיים. לא שזה רע כל כך למען האמת, השמנתי ממש מכל הלימודים האלו (אני תמיד אכלת בכמויות דברים משמינים כשאני לומדת כדי לנחם את עצמי על השיעמום..P: ) בעוד שבועיים וחצי יש יום בריכה, אז אולי לפחת ככה אני אראה נורמלי עד אז.... (לא ברצינות, אני מנסה לנחם את עצמי על זה שכל שעה אני צריכה לשירותים...)
אז תודו שהמצב מחורבן (תרתי משמע).
אוף, יש לי כל כך הרבה מה לעשות אני לא יודעת מאיפה להתחיל אז ני מצאת את עצמי לא עושה כלום כותבת את הפוסט הדוחה הזה על כל הרחמים העצמיים שלי.
תשמעו משהו מוזר... היום כשכתבתי את התאריך על המתכונת הייתה לי הרגשה כאילו הוא אומר משהו מיוחד, אחרי רגע נזכרתי. 13.5.2006 הוא התאריך שאני וארז נהיינו חברים. זה אומר שאם היינו יחד, אז היום זה היה שנתיים.כבר עברה חצי שנה מאז שנפרדנו ובמקום זה מצאתי את עצמי מתנשקת עם חי אחרי יותר מארבעה חודשים יחד. אחרי שנפרדנו פחדתי נורא שאני לא אצליח להתקדם הלאה, אז אני מניחה שזה אומר שמצבי טוב. לפחות בתחום הזה. גם משהו...=)
לקחתי את עצמי מכאן לעשות משהו מועיל.