מתמטיקה, ביולוגיה,אנגלית,תנ"ך וכימיה כבר מאוחרי. נשאר רק היסטוריה.

סיימתי את י"א. השנה הכי קשה כביכול בתיכון. היא מאחורי.

מאוחר עכשיו ואני עייפה, אבל בכל זאת התחשק לי לכתוב. היום הזה הוא סוג של ציון דרך מבחינתי.

היסטוריה והמועדי ב' שאני ניגשת אליהם ליתר ביטחון לא ממש מפחידים אותי. בעיקרון אני מרגישה שכבר סיימתי ללמוד.

ומעכשיו הכל בפעם האחרונה.

חופש גדול אחרון. חופש *שם של חג* אחרון, מבחן אחרון במקצוע מסוים, שיעור אחרון, יום אחרון. ואחרי זה, זה באמת נגמר. אחרי היום האחרון של י"ב לא יהיה יום אחרון אחר בתיכון.יהיה צבא. או עתודה. בכל מקרה תהייה אוניברסיטה ובתקווה גם לימודי רפואה. וגם לכל אלו יהיו ימים אחרונים.

אבל אני אוהבת את התקופה הזו, את התיכון. שאם אני צריכה כסף אז אני מבקשת מאבא, שמשלם גם על הפלאפון, הבגדים, הלפטופ, האינטרנט, האוכל, הבית, הספרים, היציאות לבילויים. על הכל. ההורים שלי אפילו אחראיים להביא לי את הצ'ק מהעבודה של החופש הקודם שמשום מה לא ראיתי ממנה שקל.

אני באופן עקרוני מרגישה ילדה בת 17 וחצי אחראית ביותר."בוגרת לגילי" כמו שכולם אומרים. עצמאית.

אבל בעצם, מול כל זה, אני תלויה בהורים שלי לחלוטין.

 ואחרי התיכון.... רק עוד שנה אחת... ואז אני אצטרך להתחיל להסתדר בעולם הזה בכוחות עצמי (עם קצת עזרה מאמא ואבא, לפעמים, אחרי הכל... למה הם כאן? :)  ).

חשבה מפחידה, לא?

מצד אחד אני מחכה לזה, מצד שני זה מרעיד לי את הלב.

בכל מקרה, מה שיגיע יגיע, ואני אתמודד עם זה. אחרי הכל, כולם עוברים את זה. אם ככה אז גם אני יכולה.

מחר אני הוכלת לים עם הבנות. אני כל כך מחכה לזה. לא בילינו יחד חמשתינו כבר די הרבה זמן. יהיה כיף.

באופן כללי זו תקופה מאוד מאושרת בשבילי. הרבה מזה בזכות חי שממלא את החיים שלי באופטימיות ואהבה. הרבה בזכות החברים, ובעיקר החברות.

ובאופן מוזר, חלק מזה אפילו קשור לאמא ואבא שאני לא רבה איתם בכלל בזמן האחרון אלא להיפך, ומפתיע מזה- לקשר שלי עם אחי בן החמש עשרה וחצי, כמעט שש עשרה, שמתחזק. אנחנו נהנים יחד, שנינו.

שיהיה חופש גדול מדהים.

קיץ זה הכי טוב =)

fontaine

אהה... וכמעט שכחתי. לפני הבגרות היום שלחתי למלא אנשים הודעת 'בהצלחה' כזו. אחד מהם היה ארז, החבר לשעבר, כי הוא שלח לי לפני כימיה. והוא ענה לי. וזה היה כמו לשלוח הודעה לכל אחד אח, ולקבל תשובה מכל אחד אחר. אפילו לא צביטה אחת קטנטונת בלב.

אני לא יודעת מה קורה בחיים שלו, אבל באמת ובתמים אני מקווה שטוב לו.

והשלמות הזאת היא עוד סיבה למה היום הזה הוא ציון דרך.