הכל אמור להיות ממש נהדר, נכון? אז למה הכל מרגיש לי ממש לא? (כן,כן, עוד פוסט התייפחות מיוסר... קורה...)
הייתה בגרות בכימיה, הגישו אותי על 100 , לפי התשובות זה גם אמור להיות הצייון שלי בבגרות (אלא אם כן עשיתי טעות בניסוח או משהו). במתכונת בתנ"ך 95. היום הייתה מתכונת בביולוגיה, הלך אחלה. קיבלנו ויזה אז טסים לארה"ב.
והחלק הכי טוב, יש עוד חמישה ימים שלמים עד המתכונת הבאה שלי, במתמטיקה יום שישי.
באמת שעד לפני 15 דק' הייתי שמחה. סך הכל דברים מתחילים להסתדר, הלחץ יורד ממני קצת.
אז מה בכל זאת הבעיה?
אני אסביר- אני והאקס נפרדנו לפני מליוני שנים בגלל שרבנו הרבה וזה כבר לא הסתדר. זה היה לא הרבה אחרי החזרה ללימודים אחרי החופש הגדול האחרון. חצי מהמריבות שלנו היו על "כן נפגשים לא נפגשים"... גם בחופש, כי הוא הדריך בקייטנה ואז נסע לשלושה שבועות.
ובחמישה חודשים פחות יום האחרונים יש לי חבר שאני אוהבת כל כך, וכיף לי איתו, וכשהוא לידי אני מאושרת לחלוטין.
אני שמחה שיש לי את הבלוג הזה כי בחיים לא הייתי אומרת לו את מה שאני הולכת לכתוב כאן.
זה שההורים שלו מנסים לחנך אותו לערכים מסויימים זה משהו מאוד ראוי להערכה. אני בעיקרון בעד לחנך ילדים שגדלו בבית עם כסף (כמו שלהם...) לעבודה ועצמאות. והוא בעיקרון ילד מאוד מחונך. לא יסתור את אבא שלו בחיים. אבא אמר להרחיב מגמה שלישית ערבית? הוא ירחיב בנוסף לכימיה ולמחשבים ערבית ויסבול מכל שנייה. אבא אמר שלא נראה לו רעיון טוב ששנינו ניפגש כשיש מבחן במתמטיקה בעוד ארבעה ימים? אז לא נפגשים.
את זה אני מכבדת, סך הכל הוא חושב על מה שטוב לבן שלו בראייה לרחוק, כמו אבא טוב.
אבל עכשיו הוא גם צריך לשלם לבד על הרשיון, על חצי מפולין, על כל היציאות לבילויים, על מתנות לימי הולדת, הכל.
וחי כמו שאמרנו ילד מחונך. לא יתווכח עם אבא בחיים.
אני לא באה לשפוט אותו או את ההורים שלו, זה כנראה באמת טוב בשבילו או משהו כזה.חוצמזה שככה זה בנים בכורים, גם ההורים שלי דורשים ממני יותר מאחי, וגם ממנו דורשים דברים שלאחים הקטנים מגיעים כמובן מאליו.
אבל המשמעות בשבילי?
שוב חבר שמדריך בקייטנה, בשביל כסף הפעם, אבל אותו רעיון, אותה מחוייבות כמו בהדרכה בתנועה. שלושה חודשים שאני בקושי אראה אותו.
ואז אני טסה לשבועיים.
ואז מתחיל הפסיכומטרי.
שוב אני לא אראה את חבר שלי חצי מהחופש. וזה לא שאני רואה אותו מספיק עכשיו. שנינו חרשנים.
כל כך חיכיתי לחופש הזה בשביל שסוף סוף אני אוכל לא להתגעגע. עכשיו הכל עומד לחזור על עצמו, וזה די מפחיד אותי.
ומה אם אני אריב גם איתו בגלל זה? הוא חשוב לי ואני לא רוצה לאבד אותו.
מצד שני, הוא בעצמו אמר שמגיע לי "חבר שיכול להיות איתי ושם בשבילי ולגרום לי להיות מאושרת". אולי באמת מגיע לי? סך הכל, למה שיהיה לי רע שוב? מה אני עשיתי רע? מגיע לי מישהו שיוכל לתת לי מה שאני צריכה, לא?
ואני לא מדברת בכלל על לבוא איתי לים בת"א מידי פעם בחופש, בשביל זה צריך כסף. מספיק לי שאני אוכל לבלות איתו כמה שאני רוצה.
גיל 17 נראה לי קצת מוקדם בשביל שהבעיות של ילד ממשפחה אמידה פלוס יסבבו סביב כסף, לא?
הוא מרגיש עם זה רע ממש, שלא נוכל לבלות יחד מספיק וכאלה. אבל הוא בחיים לא יבקש מאבא לוותר לו קצת.
זה הולך להיות החופש הגדול האחרון שלי.בזה שיבוא אח"כ אני כבר מתגייסת.
אני הולכת להנות בחופש הזה איתו או בלעדיו.
וכנראה שזה יהיה בלעדיו.
הדבר הטוב היחיד שאני מצפה לו כרגע זה האוס, מזל שיש היום.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
