2009 נפתחה לה במין הרגשה משונה, עם ריח של התמלאות באוויר..
כבר שבועיים עברו מאז הבגרות, שבועיים!
חודשיים אינטנסיביים מאין כמותם שמשמעם לראות את הבית רק בערבים,
וגם אז להתחיל ללמוד בלי הרף, רק כדי לשבור את הרצף הזה ולהוכיח, בעיקר לעצמי, כמה זה שווה.
ההשפעה הייתה נוראה, ובימים האחרונים כבר לא ידעתי איך לאכול את עצמי, אולי מההתנהגות הלא אופיינית.
השחרור הנפשי הזה, חצי שעה אחרי שיוצאים מביה"ס, אין דבר שמשתווה לזה..
תודה לאל שזה נגמר [ותודה שפרצתי גבולות .. ]
השנה הזאת זה הדבר הכי מלא שיצא לי להתנהל בו, אני ככ בתוך זה ולא יכולה לעצור.. (מי בכלל אמר שאני רוצה..)
עוד חודש פולין. חודש, זה הכל.
אחרי כל ההכנה, כל הדיבורים, כל הציפייה - הדבר האמיתי.
וזה מפחיד ומרהיב, נחשק, מעציב, עצום ובעיקר בלתי נתפס. ובגלל זה אולי זה כרגע במעמקי הראש.
הכל מתנהל על יבש בלבד, תכנונים, טקסים והמון מלחמות..
ולפני שהספקתי למצמץ, חצי שנה כבר עברה..
בסך הכללי הזמן טס וזה קצת מפחיד למען האמת.
טיול שנתי ורישיון ופורים ועוד שנייה הכל נכנס ללופ אדיר שמצריך כמה נשימות לפניי.
רק דבר אחר בהתנהלות הבאמת חדשה הזאת לא מצליח.
שליטה עצמית בכל תחום שרק אחליט, אחיזה בלי שום הרפייה כי אין סיכוי שהמגדל הזה מתרסק הפעם,
ורק החלק הזה, הכמיהה הזאת לאורך ככ הרבה זמן לדבר הזה, החוסר בשליטה.. איפה האיזון?
כי באמת הגיע הזמן לסיים עם זה..
_
ובין כל החידושים, יש את הדברים הבלתי נסבלים..
יותר מידי עמוק בתוך החיים שלי ואני כבר מתחילה לסגת. איך זה שוב התפתח למלחמה?
גם אם המודעות החזקה שלי הולכת לבחירות מטומטמות, אני לא מוותרת על זה.
צר לי על הגורם שנתקע באמצע..
ומלבד כל אלו, מחר בחירות. במשמע הזניח - יום חופש!
ממש לפניי העלייה הגדולה, אז שיהיה בהצלחה..
ט"ו בשבט שמח יקיריי, תשתלו עצים ותפרחו,
דניאל.
' אבל אולי, עדיף כמו ההוא מהספר
שתמיד בורח ברגע שמתחיל להרגיש ..'