אני לא יודעת אם זה יעורר שמחה כלשהי אצל מישהו פה, כי לא נשאר כאן אף אחד. 

אבל אם אני כאן זהו כנראה סימן לכך שאני בודדה, בודדה מספיק בכדי לרוץ לפה ולשפוך את הלב על המסך ולמרוח את הדם על המקלדת, בזהירות, שהציפורניים לא יהרסו. בדיוק עשיתי פרנץ׳.

אני שוב בת ארבע עשרה, וזה מרגיש כאילו דבר לא השתנה, אבל אולי איכשהו קיבלתי את עצמי בחזרה, את ההיא שכותבת.

כי הנה אני פה. חוזרת למקור כמו בת טיפשעשרה שחוזרת לביתה של אמא כי לא הסתדר לה לבד. וכי אני ממש לא אוהבת את tumblr, הפיסטרים מזדיינים.

Knock knock,

Who's [still] there?

היום לפני שבוע, 

שכבתי עם החבר הכי טוב של האקס שלי.

שכבתי עם החבר הכי טוב של האקס שלי. ויש לו חברה.

שכבתי עם החבר הכי טוב של האקס שלי. ויש לו חברה. והיא הייתה שם כשזה קרה

שכבתי עם החבר הכי טוב של האקס שלי. ויש לו חברה. והיא הייתה שם כשזה קרה. ואני לא מתחרטת על אף שניה מאותו הלילה.

כי אני כלבה חסרת מצפון. 

וגאה בזה.

ומשהו בתוכי רוצה שהיא תגלה. בעיקר כי אני יודעת שזה יהיה מכוער. 

היא בחורה נחמדה דווקא, אנחנו מסתדרות די טוב.

אני מקווה שהיא לא מהכלבות הקנאיות, אלה שמאשימות את האישה האחרת כי הן לא מסוגלות לשמור על הגברים שלהן. 

זו כמו מציצה לאגו, לדעת שהוא זיין אותי באותו הלילה ולא אותה. בחוץ במרפסת, בשלג הראשון. הו כמה רומנטי!

ולה לא יכולות להיות שום תלונות כלפיי, אני אישה חופשיה. אני לא זו עם הגבר הבוגדני.

כמה קל זה, לקבל את הסיפוק הפיזי וללכת, להשאיר את הלכלוך לאחרים. הלכלוך של עצמם. בלי הדרמה, בלי לספק הסברים.

היא יודעת, היא העלימה עין. 

אני רוצה לגנוב אותה ממנו, גם אם רק לכמה שעות.