הבלוג שאחרי מחר

חזרתי שלשום ממצרים לאחר שהות של שבועיים, האתי איתי המון חוויות, דגמי פירמידות וקלקול קיבה נורא שלאט לאט עובר.

בסה"כ נהניתי מאוד, גם ראיתי מונומנטים מדהימים, למדתי ערבית וראיתי שהשכנים שלנו חיים את חייהם ללא קרניים, זנב או שנאה מתמדת ליהודים...

מצד שני גם התוודעתי ל"ערביות" שבוודאי מאפיינת גם את שאר בני דודינו - כולל בשטחים - חוסר תכנון, יחס מחפיר כלפי נשים, משטר פאשיסטי ואי כיבוד החוק ובעיקר אי מודעות סביבתית המתבטאת בהררי הזבל המצויים בערים ובהזנחה הכמעט פושעת של רוב אתרי התיירות מהמדהימים בעולם...

אבל בכמה דברים יש לישראל מה ללמוד - קודם כל מערכת התחבורה הציבורית בקהיר וסביבתה: אוטובוסים לכל מקום (שאמנם עוצרים ואוספים נוסעים כל מקום ולפעמים עלים אנשים על הגג, אבל עדיין יעילים), רכבת תחתית יעילה, מוניות זולות. ומאוד חשוב ואפילו קצת מפתיע - אנשים אדיבים אחד כלפי השני וגם כלפי תיירים (למרות שהם בעיקר מנסים לקחת מהם כסף), מה שעמד לי בקונטרסט מוחלט לסוף הטיול שעמדתי בתחנה המרכזית אילת וחיכיתי לאוטובוס צפונה בין הררי הערסים שהיו במקום, לפחות 3 אנשים  לא הסכימו לתת לי את הפלאפון לשיחה, שלא לדבר על כל ההתנהלות של מודיעין והקופה של אגד, בסוף ביקשתי בכלל מ-עולה חדשה שתתן לי לעשות שיחה והיא שאלה אותי אפילו אם אני צריך כסף... כן ירבו צדיקים כמוה

אני אעלה תמונות בפוסט הבא - אינשאללה