יומנו של מתבגרהבלוג הוא על חיי, אני אספר בו על מחשבותי תחושותי ודברים שקרו לי במשך תקופת זמן מסויימת |
| 6/2008
היום...
אז הנה אני שוב אחרי קצת יותר משנה חוזר לכתוב פה למרות שבטח אף אחד לא יקרא את זה כי אמרתי לכולם שפרשתי ושוב שנה כבר לא כתבתי פה.. אבל אני אכתב בכל מקרה אני בעיקר כותב פה בשביל תיעוד להזכיר לעצמי את החיים שלי את מה שהיה ואת מה שחשבתי על העתיד ולראות אם דברים התגשמו. אז מה קרה מאז. 5 חודשים אחרי הבלוג האחרון שכתבתי כאן לפני שנה ושלושה חודשים מצאתי אהבה.. אמיתית כנה והדדית הכוללת הכל מהכל אז כן.. דבר אחד כן השתנה לטובה (למרות שהייתה נפילה באמצע והפעם אחרי הנפילה יש רק עליה זה חדש אצלי) אז באוגוסט אנחנו שנה יחד וזה רק משתפר.. אנחנו עוברים לגור יחד בקרוב וזהו בערך מה שחדש אני עדיין באותו מקום בצבא מאז הפוסט האחרון ומה שלא חדש הוא אותם הדברים שאמרתי לגבי הידידה והחוסר הערכה כלפי וכלפי כל מה שנתתי עבור הידידות שלי ולא קיבלתי שום דבר בחזרה והחלטתי לחזור היום לכתוב פה כי זה חזר אלי לא מזמן שידידה טובה שהייתה לי במשך שנים פתאום נתקה קשר בלי שום סיבה שאני יודע עליה לפני בערך חצי שנה קצת יותר... כמובן שאפשר להאשים את הצבא.. היא בתפקיד שלא מאפשר לה הרבה זמן פנוי וגם לא הרבה זמן פנוי מחוץ לבסיס כשהיא בבית אבל אתם יודעים יש גבול לכל דבר וגם שיחת טלפון של 5 דקות לא תהרגו אף אחד וגם הלוחם הכי קרבי ביחידה הכי סודית בצבא זוכה ללפחות 5 דקות של שיחת טלפון מידי פעם ולמען האמת בטוח שאם הם מקבלים זמן שיחה זה יותר מ5 דקות ובכל מקרה כשהם יוצאים הביתה גם אם זה פעם בחודש ל24 שעות 5 דקות של שיחה לא יהרגו אף אחד כמו שאמרתי.. אני מרגיש שאתה ידידה מנדה אותי כאילו מרגישה שהיא צריכה לעבור הלאה כאילו אני מעכב אותה בחיים או כאילו אני ילדותי ואני מחזיק אותה במקום כלשהוא או שיהיה לה יותר טוב בלעדי שזה כמובן שטויות במיוחד כשכמו שאמרתי אנחנו כבר חצי שנה ויותר לא מדברים בכלל אז מעכב אותה? לא נראה לי גאד אני אוהב אותה יותר משאני אוהב את החיים שלי זה משהו שאני לא יכול להסביר אני פשוט אוהב אותה בלי תנאים בגלל מי שהיא בגלל האופי שלה ולמרות שזה אהבה בלי תנאים.. עדיין אני נפגע מהעניין שהיא מתנתקת ממני וזה הורג אותי אני ממש לא רוצה לאבד אותה ואני גם לא רוצה שהיא תהיה איתי בקשר בגלל שהיא מרחמת עלי.. למרות שלפי מה שאני זוכר ניסית את זה וגם זה לא עזר פשוט לא אכפת לה גם אם אני ימות.. כשהיה לי יום הולדת היא לא שלחה הודעה או התקשרה היא בטח בכלל שככה שאני קיים.. אוף אני פשוט שונא את זה... ודרך אגב זה כבר קרה לי זאת אומרת אני מכיר עוד מישהי שהיא כבר באמת נעלמה לי.. שאני כבר בטוח מעל לשנה כבר לא מדבר איתה (למרות ששלחתי הודעה ביום הולדת שלה) ומוזר אם אפשר להגיד שזה "אופי של בן אדם" כי שני הבנות האלה הן מיוחדות הן נשמות טובות הן באמת נשים טובות שלא מתאים להן התנהגות כזאת.. אז איך מסבירים את זה? ואם זה בסופו של דבר כן מתאים להן? ואם הן פשוט השתנו והפכו לבני אדם כאלה? הכל יכול לקרות אבל אני לא רוצה שזה יקרה.. ויש לך בכלל מה לעשות בנידון? מלבד מלהתקשר לבכות ולהיות פאטתי? אני לא רוצה לאבד אותן!! אם יש למישהו שקורה אם יקרא את הבלוג הזה אי פעם רעיון או עצה.. בבקשה תכתבו כי אני כבר מאבד תקווה ולמען האמת אני לא רוצה לחיות ככה. פשוט לא רוצה לאבד את הידידה שלי היא חשובה לי מידי.. רע לי בלעדיה.. הצילו?
| |
| כינוי:
בן: 38
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
