my fucking blue lonley world
כי אני נערה ואני מבינה שלאכול סרטים זה להיות אישה |
 כינוי:
בת: 34 MSN:
תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2010
תשובות לשאלון השבועי
מה אתן מעדיפות, שקט או רעש?
שקט.
חד משמעית שקט.
אומג אני לא שורדת ברעש...
אפילו עכשיו כשאני בשיעור מחשבים בבצפר שאני עובדת בו אני "דייי שקט!!!!" איפה היינו?.. אה אני מוצאת את עצמי נוזפת בתלמידים הרעשניים לסתום את פיהם הדרום אמריקאי.
האם אתן מסוגלות להתמודד עם שקט רצוף לארוך זמן?
שקט של מדבר או ים או לילה- כן
דממה מוחלטת... לא נראה לי!
מה המקום והזמן הכי שקטים, שהיית בהם?
הזמנים הכי שקטים שלי זה בטיולים במדבר כשאני תופסת לעצמי צוק נידח ונותנת לשקט למלא את כל החללים שהרעש של החיים יצר בי.
באיזה מצבים עדיף לדעתך לשתוק, ובאיזה לדבר?
לשתוק- כשאבא נוזף בי.
לדבר- כל זמן שאפשר להביע בו דעה :)
מה החוויה הכי שקטה שהיתה לך בחיים?
אני חושבת שבאיזה מחנה חנוכה לאיזור נחל צין, אורן חילק אותנו לנחלים- כל אחד מהקבוצה פנה לנחל אחר מן ההר שהיינו עליו- או מה שזה לא היה.. ואז עשינו הליכות בדממה עד שהתנקזנו כולנו לאותו נחל...
וואו שקט של מדבר זה הדבר הכי בדהים שיש מצחיק שתיאלנדים כפריים בכלל לא מודעים לעצם קיומו של הכלום הזה
מה הזמן המירבי ששתקת מבלי לדבר כלל?
הממ.. כמה שעות לפחות
- מה דעתך על להשתתף בקורס ויפאסאנה (קורס שתיקה של 10 ימים)?
נראה לי חרא
בוויפאסנה אסור אפילו לבקש להעביר את המלח סעמק
מתי את הכי רוצה שיעזבו אותך בשקט?
כל הזמן
| |
תקווה לאיידס? נגעלת מעצמי כבר
היי, מה קורה?
בסדר, את צריכה לנקות את השירותים.
איזה כיף להכנס לבית ודבר ראשון לשמוע קבלת פנים כזו..
סעמק הדירה הזו הורגת אותי, איכשהו הכתיבה זה הדבר היחיד שמנפץ לי את הבועה הצבאית והנוראית שבניתי לעצמי.
מאז שהתגייסתי אני נותנת להכל לרחף לידי, שום דבר לא חשוב.... ולכן אני גם לא נהינת מכלום.
משום מה רק להתעצב אני עדיין יכולה.
כל דבר הכי קטן הופך לעצום ויחד איתו גם כמות המחשבות האובססיביות שלי.
אני לא יכולה יותר, וגם אורי כבר לא ממש יכול לסבול את זה.
אני סוג שלי זומבי כבר 5 חודשים. לא כל כך חי וגם לא בדיוק מת.
בכל אופן עשיתי ביום ראשון בדיקת איידס. כל הדרך לבדיקה חשבתימה אם התשובה תהיה חיובית... וכל הזמן הייתה לי סוג של נחמה בכך שאם התשובה חיובית לפחות ישחררו אותי מהצבא. התחלתי לראות בעיני רוחי איך אני מתקשרת למפקד שלי ואומרת לו שאני אורזת ושלא אראה אותו לעולם יותר...
תוך כדי המחשבות המחרידות האלה הייתי עסוקה בלהתעצבן על עצמי על עצם העובדה שהמוח שלי בכלל בורא תקוות כאלה.
בחמישי אלך לקחת תוצאות.
wish me luck
| |
לא טוב היות האדם לבדו אבל הוא לבדו בין כה וכה
אני שוכבת לי בחדרי המעופש בלוד עם המחשב הנייד וחושבת על מה לעזאזל לכתוב.
איכשהו מאז שהתגייסתי אני לא חושבת על כלום וגם יותר מדי...מחשבות אובססיביות על כלום מציפות אותי,מחשבות כאלה של מה יקרה אם או מה היה קורה אילולא.. ודומיהם. מה אם התוצה של הבדיקה תהיה חיובית, ומה אם לא הייתי מתגייסת, ומה אם אני עכשיו אתן לעצמי חמשוש במקום לקום מחר ב6 בבוקר ולחזור לירושלים, ומה אם... מה אם אני אפסול מקצוע? ומה אם אורי יחליט שלא מתאים לו יותר ואז אני באמת אהיה לבד?
אוף נמאס לי כבר מהצבא המחורבן הזה. לא שבתור מורה חיילת יש לי יותר מדי צבא... אבל מה אני אעשה? השכנים אינם נאים בעיני, הדירה אינה נאה בעיני, העבודה אינה נאה בעיני, בית הספר אינו נאה בעיני, הרופאה אינה נאה בעיני, השמירות אינן נאות בעיני, הלימודים במכללה אינם נאים בעיני.
בקיצר
אני בכיינית רצח.
לפחות אני מתנחמת בסעיף הנפשי שלי שמתרץ את אי שביעות הרצון, (קה"ס בינוני)
ביום שני התחילו לעשות לי טיפול שורש. טיפול שורש בשן שפגועה מעששת כבר 8 שנים. נודע לי על החור לראשונה בטיפול השיניים האחרון שהיה לי- בכתה ה'. בראשון בלילה לא הצלחתי לישון מרוב כאבים, ניסיתי כל תרופת סבתא אפשרית, החל מלהניח על הלחי שעועית יבשה שחוממה במיקרו ועד ללעיסת לימון מומלח, אך ללא הועיל, ב5 וחצי בבוקר נסעתי לתל אביב לסניף היחיד של סופרפארם בארץ שפתוח 24 שעות, קניתי אופטלגין ומשם המשכתי לקבלת עזרה ראשונה בה התחילו לעשות לי טיפול שורש.בזמן שהרופא הכין את האביזרים הדרושים אני העברתי את הזמן בבכי תמרורים מפאת חרדה מוגזמת מן הטיפול. חרדה שגרמה לי בכלל להגיע לטיפול שכזה.
לקינוח:
משהו טוב
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
