| |
|
כינוי:
Bullshit. בת: 32
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2010
עזיבה
הימים הבאים מוקדשים למחשבה עצמית. לעשות סלקציה של המחשבות ולהגיע להבנה - מה חשוב לי ומה לא.
35 ימים באמת יענו לדרישות של התבודדות עצמית, בחינת הנפש.
ואולי אפילו יביאו לחיזוק הקשר.
בנימה זו אני מסיימת, הולכת לארוז ולהתכונן לעזיבה של העולם הנוכחי, ומעבר לעולם הבא.
| |
לידה מחדש.
5 שנים.
5 שנים תמימות, שבהם הכל נרשם. משאיר חותם שלך, עד כמה טיפשי שהוא יכול להיות, אבל הוא שלך.
נראה לי, שזה פחות או יותר מתחבר אל הנושא החם-אילו יכולנו למחוק. מה באמת היינו מוחקים?
הרי זה לא משנה אם מחקנו את ההיסטוריה, את הפוסטים הקודמים, התמונות המזעזעות, את השיחות המטמטמות והמטומטמות. עדיין זה אי שם, קבור תחת ערימה של זיוני שכל אחרים לאו דווקא שלך. אבל בו נודה שאתה אחראי לחלק לא קטן...
אומרים שכל עוד פתחת דף חדש, השאר נשכח. עוד זיון שכל מקובל. דבר לא נשכח מהעין הבוחנת של האוכלוסיה הכללית. מספקי שאדם אחד נכנס לכאן, גם אם בטעות וקרא את הזיון שכל או אפילו את השורה הראשונה שבו, זה נחקק אצלו בזכרון בתור זבל. גם אם יראה טיפת התעניינות או אפילו יעמיק לקרוא. התועלת שהוא יפיק מן הטקסט הינה מזערית.
בקיצור, לא משנה כמה תנסה לכתוב יפה, לא משנה כמה תמונות מצב שלך תפרסם, לא משנה כמה תבכה, תצעק, תצחק, תביע עמדה. לאדם הבא שיקרא את זה לא יהיה אכפת, לא יזיז לו את קצה הציפורן.
כי חביבי, אתה לא מיוחד, בטח שלא מחונן בעל כישורי כתיבה ובטוח שלא זוכה פרס נובל. אתה אדם.
והאדם הספציפי הזה הלך לצה"ל.
האדם הזה כבר לא אותו אדם. הוא שונה. האדם הזה קרוע בין שתי בחירות, שתי רצונות.
להמשיך...? לא להמשיך....? להחליף...? להשאיר...?
נכון שזוהי חפירה, כמה רדודה שתהיה, אלו הן המחשבות והרגשות שיוצאים ממנה.
לסיכום מהיר - זוהי לידה מחדש.
וזין על כל מי שחושב אחרת
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
