האהבה שלי לא קיימת, היא תלויה באוויר, סוג של חלום שלא התגשם. היא עדיין שם, וניזונה מהכאב שלי והצורך בבני אדם, צורך שלא הצלחתי להיגמל ממנו. ההתמכרות לפנטזיות ולדברים לא אמיתיים השתלטה על סדר היום הבריא והופכת הכל לחסר טעם ותפל.

הצורך הזה להאמין במשהו שלא קיים ושאני יודעת שהוא לא קיים מזכיר לי קצת דת, למרות שאני יודעת שאין אלוהים, לי יש אלוהים משלי והוא קיים בפנטזיות, אני פשוט לא קוראת לו אלוהים אלא שם אחר, שם של דמות מסדרת טלוויזיה או מספר שאני אוהבת. דמויות בדיוניות שמעניינות אותי ושאני מזדהה איתם או רואה בהם את הגבר האידיאלי שהייתי רוצה בשבילי.

האנשים האמיתיים אכזבו אותי. באלה נכללים כל בני הזוג שהיו לי, ומספר לא מבוטל של ידידים.

לא הצלחתי למצוא מישהו שיאהב אותי באמת, ויותר גרוע, לא הצלחתי למצוא מישהו שאני אוהב באמת.

האהבה שלי לא קיימת.