על ספסל בגן ציבורי רעוע ושחוק מזכרונות ילדות, יושב בן השבע עשרה, בידו הימנית אקדח טעון אותו מצא  דקות אחדות קודם לכן בשיחי הגן. הוא מעביר את קנה האקדח בתנועות ארוכות ואיטיות ברווחים הקטנים שבין קורות הספסל ונהנה מקול החיכוך שמתקבל.

הבעת פניו קלילה, ליבו פועם בהתרגשות, סקרנותו גואה, ובראשו סוערות מחשבות רבות.

מבט מעמיק אל תוך עיניו יגלה זיק כבוי של תמימות נעורים, וניצנוץ של אושר הפועם בליבו.

חייו מתנהלים על מי מנוחות, והוא נהנה משלווה. בן השבע עשרה נהנה להביט בבני האדם סביבו, והוא עושה זאת כעת, תוך כדי משחק באקדח, מביט בעוברי האורח החולפים על פניו בלי לשים לב לאקדח בידו. מבטם מכוסה שכבה עבה של זיגוג, תכונה האופיינית כל כך לבני אדם המנצלים הפוגה מחשבתית שפעולת ההליכה האוטומטית מאפשרת להם בכדי להרהר בבעיות המעיבות על נפשם. השאלות המוכרות מציפות את ראשו, וההבעה הקלילה על פניו שוב מתחלפת בהבעה טרודה ומחושבת. התהיות המוכרות כל כך עולות במחשבתו והוא שוקע בהם.

הנה עובר לאיטו בגן גבר כבן 80, מבטו מהורהר, פניו חרושי קמטים. חכמת חיים של 80 שנות אדם רשומה על פני הזקן, בכתב יד של קמטים וחריצים עמוקים שרק הטבע מסוגל לקרוא. בן השבע עשרה מביט בו במבט מלא שקיקה. "את כל אשר לי הייתי נותן בכדי ללמוד לקרוא את הקמטים אשר על פניו, או להביט במהלך חייו ובזכרונותיו של אדם זה. בשמונים שנותיו וודאי למד כה רבות על החיים, לכן יודע הזקן כיצד מגיע אדם צעיר כמוני אל האושר בחיי". הוא מוסיף להביט בזקן העובר בגן וממשיך בהירהוריו. "קרוב אדם זה אל מותו, וודאי מנצל הוא כל רגע בחייו בכדי להבין את משמעותם. לו רק יכול היה ללמד אותי על המשמעות החסרה."

הזקן עובר מן הגן והנער מביט סביבו, מחפש אדם אחר למקד בו את מחשבתו הסוערת.

מבטו נעצר על גבר כבן 27, לבוש בחליפה יוקרתית, יושב על הספסל ממול ומדבר בטלפון סלולרי. מבטו נחוש בעודו מחלק הוראות מפורטות אל תוך המכשיר.

"מה נחוש הוא מבטו של הצעיר הזה, כל ימיו מוקדשים למטרה שהוא מצא לעצמו. הוא מחכה בקוצר רוח לכל בוקר שיבוא, כי כל בוקר מקרבו אל יעדו הסופי." חושב בן השבע עשרה, ומוסיף: "ובליבי אין שום ציפייה לבוקר של מחרת, כי מטרה לא מצאתי לעצמי, ואיני מבין כיצד אעשה זאת בעתיד."  מחשבתו חוזרת אל הזקן שעבר בגן, והנער מתמלא בקינאה. "אדם זקן זה קרוב אל מותו, ובקרוב יהיו בידיו התשובות לכל השאלות. ואילו אני, אין בידי דבר פרט לשאלות שנראה שלעולם לא אוכל למצוא תשובות עליהן".

הוא מרים את ידו הימנית, וכובד האקדח הטעון בו היא אוחזת משרה עליו לראשונה תחושה של בטחון. הוא מחייך. "היום", אמר הנער בליבו, "ניתנה לי הזדמנות לקבל תשובה לשאלה אחת". בקרוב יגלה מהו פירושו של המוות. הדופק שלו מאיץ כשזרם של אדרנלין מגיע אל ליבו, והסקרנות שעומדת לבוא אל סיפוקה מעוררת בו ריגוש חדש ובלתי מוכר. הוא מכניס את האקדח לפיו ומשתהה על תחושת הברזל הקר על לשונו, טעמה של סקרנות העומדת לבוא על סיפוקה. בליבו הוא נושא תפילה ומבקש את בקשתו האחרונה מאלוהים. "גלה לי מה פירושו של מוות". הוא דורך את האקדח, מרים את עיניו בכדי להיפרד במבט מעולמו, ורואה את בת השש עשרה עוברת קרוב לספסל עליו הוא יושב. מבטה פוגש במבטו, וכל תהיותיו שוקעות בעיניה. בן השבע עשרה מוציא את קנה האקדח מפיו, מחייך אליה ומשליכו חזרה אל השיחים. "בואי, שבי לידי" הוא מזמין אותה, ובזמן שחמימות נעימה מתפשטת בכל גופו ובת השש עשרה מתיישבת לידו, הוא מביט אליה ובליבו נושא תפילה ראשונה אל אלוהים: "גלה לי מה פירושה של האהבה".