את בודקת אם אני אכן בוכה:

נוגעת בזרועך, היכן שהתנפצה דמעה;

אני לא צריך להביט בך כדי לראות,

תנועותייך חרוטות בזכרוני ובתקוות.

כן.

הדמעה עצמה לא צרבה,

אולם את הידיעה מספק המגע החוקר-

את מתנערת מהדמעות שלי,

וזה נורא

שכן הדמעות רבות מספור,

ובכל פעם שאת מתנערת, חוזר הכאב

באיברים שפרחו למענך,

ואיך יקמלו.