את בודקת אם אני אכן בוכה:
נוגעת בזרועך, היכן שהתנפצה דמעה;
אני לא צריך להביט בך כדי לראות,
תנועותייך חרוטות בזכרוני ובתקוות.
כן.
הדמעה עצמה לא צרבה,
אולם את הידיעה מספק המגע החוקר-
את מתנערת מהדמעות שלי,
וזה נורא
שכן הדמעות רבות מספור,
ובכל פעם שאת מתנערת, חוזר הכאב
באיברים שפרחו למענך,
ואיך יקמלו.