כולנו ידענו שהרגע הזה עומד להגיע.

בפעם האחרונה שראיתי אותך, נישקתי לך חזק את הראש ואמרתי לך שאני אוהבת אותך כי ידעתי שלא תהיה עוד פעם.

שלשום הייתה לי הרגשה נוראית, התקשרתי וביקשתי מסבתא שתשים אותי על רמקול כדי שתשמע אותי עוד פעם, בפעם האחרונה.

כבר הכנתי את עצמי, ידעתי שזהו, אבל חצי שעה אחרי כשסבתא התקשרה, לא יכולתי להאמין שאתה כבר לא איתנו.

הגענו ישר ואתה שכבת בחדר השני ללא רוח חיים. כל רגע חשבתי ללכת אליך, לראות איך אתה מרגיש, כהרגל, אבל אז התעוררתי למציאות החדשה, בה אתה איננו.

אף אחד לא מקבל את המוות הזה, כולם מתנחמים בעובדה שאתה לא סובל, אבל איך הגיע למלאך כמוך ללכת? ומה איתנו? איך אתה חסר..

כולם תמיד אמרו שאולי לא היו לך ילדים ביולוגים, אבל בשבילי ובשביל שלושת אחיי, תמיד שמשת כאבא, אבא במובן המשמעותי ביותר, במובן המעשי, שתמיד היה שם בשביל כל אחד מאיתנו, שדאג לכולנו ותמך ולעולם לא הקשה עלינו. אולי שכחתי לומר תודה אבל אני לעולם לא אשכח את כל מה שעשית עבורי.

הסרטן הזה, המחלה הזו שמשעבדת את הבן אדם לתוכה, שלוקחת את הגוף, את האישיות והנפש, לעולם לא תגרום לי לשכוח את הבן אדם שהיית.

איזה בן אדם חזק היית?.. אפילו אתה אמרת את זה כשנגמרו לך הכוחות וצחקת.

כמה שאהבת את החיים..

ואני.. אני תמיד אחכה לך שתבוא לתל אביב, וכמו תמיד תקנה לך טרנזיסטור חדש ותבזבז מאות שקלים.. כן.. יצאתי דומה לך.. אני תמיד ארצה להכין לך עוד כוס קפה או לתת לך לפטם אותי בדברים טעימים, אני תמיד אחכה לזה.

ורק שתדע שאת הברכה שכתבת לי, שחשבת שנאבדה לך, סבתא מצאה, והיא תשאר איתי לנצח, כקמע, ואת החיוך שלך, אמסגר בלב ואזכור לעולם, ואת האהבה הבלתי סופית למוזיקה, את הטוב-לב, את השמחת חיים ואת היצירתיות שלך, אני אקח ואשתמש לי כמודל לחיקוי לנצח.

לעולם לא אשכח את החלק הגדול שמלאת לי בחיים, לעולם לא יהיו עוד אנשים כמוך.

תמשיך להיות מלאך מהשמיים,

אוהבת בלי סוף ולעולמים,

רוני.