שונאת שאמא מלכלכת על אבא, וסבתא, כאילו כנופיה שלמה נגדו.

שיחות שנועדו לשטוף לי את המוח.

זה לא שלא מגיע לו ושמה שהן אומרות לא נכון, אבל הן יודעות שאני יודעת כך שזה הופך לסכסוך פוגע ומיותר.

הוא לא פגע רק בך אמא ואני יודעת שאת מתה להוציא את הכאב שלך עלינו ושנביע תמיכה ונהיה איתך, אבל למה בצורה כזו? למה בהגזמה כזו? לי לא כואב לשמוע? "לילדים שלי אין אבא, אף פעם לא היה להם" בקול רם, בכוונה שאני אשמע. 

תבואי בגישה אחרת ואני אבין אבל ככה זה סתם הורס וקורע אותי.

וסבתא.. איך את יכולה לדבר עליה ככה שניה אחרי שהיא איבדה את הבן היחיד שהתייחס אליה כמו שמגיע לה?

את פשוט לא הוגנת לפעמים.. לא כלפיי ולא כלפם ומה שאני לא אגיד לעולם לא ישנה את דעתך.

ואני מתגעגעת לאבא..  וכן, אני יודעת שהוא לא יהיה בן אדם אף פעם, מה לעשות, גם זה קורה לפעמים.

וטוב לי, ויש לי את המשפחה שכל אחד חלם עליה, ואחי מתחתן.. ממש.. כולם פה בעננים, ואולי באמת אני אתקבל ואהיה משקי"ת ת"ש, ואני אחגוג 18 במקום המיוחל ורק עוד קצת אני אנופף לכם לשלום, בדרך לפסטיבל רוקאמ'פארק שכבר שנים אני חולמת עליו עם הרישיון נהיגה הטרי שיהיה לי בכיס.

לא מתלוננת בכלל..

שיגמר כבר החורף ושנמשיך להנות מהשנה הזו,

אוהבת, רוני.