...איפה אני?

אני כאן. באותו מקום. נהנית מהחיים (:

כן, כן. כבר שכחתי איך זה כשנהנים. כשיוצאים. כשמכירים. כשצוחקים. כשמצחיקים.

טוב נו, זה התיכון, לא?

בונא'ה, אנשים מסויימים גורמים לי לעשות דברים מוזרים.

למשל, אתמול אח שלי לקח לי את המחשב. [למרבה האירוניה, זה קרה כשניסיתי לכתוב את הפוסט הזה בדיוק]

אז בכיתי ובכיתי [בכאילו. אני יודעת לשחק אותה בוכה ממש ממש טוב] אז הוא נתן לי מתנה - מחק.

ואז שוב בכיתי ובכיתי כי מחק לא מרצה אותי.

אז הוא נתן לי מהדק.

ואני כזה מסתכלת על שתי המתנות..מסתכלת ומסתכלת ופתאום אני מתמלאת בחשק עז להדק את המחק.

וזה אשכרה התהדק! חה חה (:

אתמול בבצפר היה שעתיים ספרות.

עכשיו, מה שנחמד בשיעור ספרות זה שאפשר להשלים שעות שינה.

בזמן השיעור אני כזה מעבירה את המבט על פני כל הכיתה.

איזה חצי ממנה שקועים בשינה עמוקה עמוקה.

או שבזמן איזה הסבר של המורה פתאום אני שומעת:

'אאוץ', מגרדת לי הגבה!'

מה שעורר צחוקים רבים מאד בקרב הכיתה.

חה חה

אין, לא מקשיבים לה בכלל.

אני חושבת שזה די מגבש את הכיתה חחח

הצחוק בסוף ינצח את כל המלחמות (:

-עריכה-

וואי, קמתי מוקדם היום.

עוד קפוא בחוץ.

ואתם יודעים למה? כי כשסתכלתי על השעון בפלאפון בשיא הרדימות, ראיתי:

30:**

וישר הסקתי שכבר שבע וחצי ומיהרתי לצאת מהמיטה.

עד שקלטתי שעדיין שש וחצי..

כמה כבר מסטול בנאדם יכול להיות? חח (:

אז מה עשיתי?

נשארתי במיטה, פתחתי טלויזיה ותפסתי את ההזדמנות להסתלבטות בזמן.

עכשיו, אני לא מבינה למה בערוץ אחד יש תכנית שקוראים לה :"בוקר טוב" ובערוץ שני :"נדודי שינה"?

מתי רשמית זה הופך להיות בוקר?