או יותר נכון צינון.

בין קינוח לקינוח [אף]-חורשת על גרמר,

ובין שיעול לשיעול-לומדת על פרבולות.

בין אפצ'י לאפצ'י-טוחנת ביאליק,

ובין כחכוח לכחכוח-חולמת על ואן-גוך [הכי כיף].

כן, כן. זו השבת שלי.

בזאת מצטמצמות כל פעולותיי בסוף-השבוע.

ואתם יודעים מה?

זה כיף.

באורח פלא, אני פשוט נהנית.

~אוי, לא סיפרתי לכם על הימים האחרונים~

~טיפשונת שכמותי~

אז איפה סיימנו? כשההורים שלי נסעו?

אוקיי, אז הסתדרתי לבד בבית בערך....4 ימים?

לא דבר מסובך כ"כ בשביל אישה חזקה כמוני, הייתי אומרת

ואפילו היה די כיף.

הרגשתי יותר חופשייה לצאת עם חברים וכאלה.

למרות שאמא שלי לא כזו מגבילה, אבל בכל זאת. ונהניתי מהשקט.

כן.

בעיקר שקט היה בימים אלה.

אמא שלי גורם מס' אחת לשבירת שקט.

כלומר, לרעש.

אבל אני חיה עם זה.

לפחות עד הצבא. . . ..

עכשיו כשאתם מרוצים מהעדכון שלי, אני יכולה להירגע ולשתות תה (:

כיאה למצוננת כרונית.

סי יאאאה