לכל מי שתהה.

בונא'ה, לא עדכנתי איזה שבועיים, אה?

איך הצלחתם לשרוד לעזעזל? סתם, אני צוחקת.

אז מה היה לנו?

טיול שנתי לצפון.

חח צפון. זה היה הרבה יותר מצפון. זה היה ה-

חרמון!

כן, כן, החרמון בכבודו ובעצמו.

אוי,היה כה מגניב.

היציאה מהרכבל הייתה שבשבילי מעין יציאה למלחמה.

לא, אל תדאגו, לא מלחמה עם יריות.

רק כדורי שלג.

שלא תקבלו את הרושם שכדורי שלג זה הרבה פחות נורא מיריות.

חלק מהכדורים היו די חזקים.

אבל התגברתי

ואפילו החזרתי נקמות, למה, אתם חושבים שמיקמיק פראיירית של מישהו?

ואז חזרנו לילדות והתחלנו לשחק בשלג.

ולעשות איש שלג

והוא יצא כזה יפה.

רק הצטערתי שלא היה לנו גזר.

וכל הטיול היה מלווה בצחוקים רבים, שגעונות קלים והתחרפנויות.

שזה השיא בכל טיול שנתי, נכון?

עד כאן.

מיקמיק העייפה אך המאושרת.

מי היה מאמין שאני, מיקי, תהפוך לחובבת דגים?

שכשהיא תראה כלבים ודגים באותו חדר, היא תלך לאקווריום, בלי להניד עפעף?

כן.

כנראה שזה באמת קרה.

החיבה שלי לדגים הגיעה לשיאה שלשום, כשביליתי אצל אח שלי.

ואני שוב טוענת במחאה-הדגים הם יצורים נורא מעניינים.

מה, לא?

הם חיים בסביבה אחרת לגמרי מאיתנו, כך שזה כבר הופך אותם למיוחדים יותר.

מה הם רואים? מה הם שומעים?

האם הם שומעים בכלל?

והם נורא חמודים. וכשאני נכנסת לחדר, הם ישר באים "להגיד לי שלום".

ממש כמו כלבים :)

שמעו קטע.

ליד הביטחון העצמי שלי יש שלט "כאן בונים"

פעם קרה לכם הקטע הבא...?

אתם שוכבים במיטתכם, עוצמים עיניים ומתחילים להירגע מכל היום.

היה לכם יום קשה, ואתם כבר רוצים לישון.

השינה לאט לאט נופלת עליכם.

העיניים כבדות.

פתאום!

אתם מפהקים!

יא, פיהוק מטומטם. אנשים מנסים לישון פה ואתה ככה מתפרץ בסערה?

חוצפה!