עומד על התל ומשקיף:
עגורים חותכים ומחברים במעופם
את אופקי השמיים המשתקפים
בביצת העיניים החולמות
של אלו היודעים לשאוף.
הרים מתנשאים לרצפת גן העדן
רחבים וכבדים ומכים שורשים
בשלווה הם שרויים ובהס,
מרכינים ראש למטפס הבא.
יישובים בודדים על הרכס
במנוחתם ונחלתם הם דרים
קוראים להנעים את פני המבקר
שיפיח בהם תומת נעורים.

~השקעתי הרבה מחשבה בשיר הזה ויכול להיות שהוא לא ברור מקריאה ראשונה.
אם אתם מתעניינים באמת להבין את השיר תקראו עוד פעם פעמיים.

יש מסר שדיברתי עליו קצת בין השורות, אני מקווה שהוא לא מוחבא מדי.~