לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Soul Mates Never Die


כדור הרגעה בדבש


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2007    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2007

חמאה בשמש של אוגוסט


אחרי העבודה התחושה של הריקנות הזאת התחילה להתפזר

 וכמעט הייתי בטוחה שאני מפסיקה להרגיש תדברים האלו

אתם יודעים זה חלק מההתבגרות שאתה חושב שעכשיו כבר הכל בסדר

אז לא אצלי כל יום שעובר אני שואלת את עצמי אם העולם הזה באמת בשבילי

בלי אהבה אני כבר נודדת כמה שנים בלי הרבה הבעה מבפנים

עם הרבה כסף בכיס אחרי שקרעתי תתחת התיישבתי על הספסל בגן מאיר

היה קר מוות בקושי חתולים היו בחוץ לא היה איכפת לי

הרגשתי שזה הדבר היחיד שיאיר אותי כרגע

הכי קרוב לרגש יותר קר מזה לא יכל להיות

מרחוק ראיתי מישו מתקרב עם הכלב שלו

הוא הסתכל עליי מתקרבת אני מסתכלת עליו מתקרב

בד"כ זה לא היה אמור לעניין אותי

אבל היה בו משהו...העיניים?ההליכה?פסיכי?כמוני?אולי?

3 בלילה אחד הלילות הקרים של ת"א והוא שם עם פנים קרות

לא גבוהה במיוחד רזה הגוף שלו מושך אותו קדימה בקושי

ידעתי על הפנים שלו שהוא כזה שתמיד משיג הכל

ועדיין אין לו כלום

הריקנות רוצחת אותו כל בוקר מבפנים

ועדיין הוא משחק אותה מאושר

אבל לא לגמרי לא כמו כולם

הוא לא היה עיוור

ניסיתי להפסיק לשפוט אותו מן אתגר שהצבתי לעצמי לא מזמן

פרט מאוד מאוד בולט לכך שאני לבד היום

זה לא שאני ביקורתית

אני לא חושבת שאני יותר טובה ממישהו

זה פשוט שאני יודעת מי אני ומה יש בפנים

את כל הרעל את כל החרא

מזעזע אותי לערבב חומרים

אני מדברת לעצמי "פסיכי..."אבל אני בעצם מתכוונת "פסיכית"..

הוא מתקרב עם משפט פתיחה של "קריר היום"..

אוקי יותר פתטי מזה זה לא היה יכול להיות

אבל היה בזה גם משו חמוד

אממ ..כן..(לעצמי:סנובית תגיבי).."לא לא!היה לי יום מוזר אל תשים לב.."

(ושוב את מנסה לכלוא אותם בתוך ההזיות והדכאונות שלי תתאפסי על עצמך ילדה)

וממתי בכלל אני שופטת עת עצמי משו היה חשוד בכל זה

הסרטים התחילו לרוץ לי בראש

ואני רואה איך שהוא חושב שאני קרה כזאת ואדישה

בפנים הכל חמאה בשמש של אוגוסט

ואני רואה שזה מבעבע בו

ואותי בפנים

אני מדברת לעצמי והוא לא שומע...

אני עושה את זה לפעמים

הדכאון הציף אותי מבפנים והייתי צריכה לצרוח את זה

לשם שינוי הוא הזיז לי משו

הוא עמד ולא אמר כלום רק הסתכל

הוא ראה הכל ואני יודעת

זה הפחיד אותי

ואז הוא אמר שהוא הולך

(תלך תלך מה איכפת לי ..)אולי נראה אותך פה באיזור

כזה נחמד

ואני כזאת להקיא עליי

"יודע מה..למה לא בעצם"..

הוא הלך

ואני המשכתי לקפוא שם על הספסל כמה דקות עד שלא הרגשתי תגוף שלי

הבנתי שזה הזמן למשוך הבייתה

בכח אני הולכת...

עם טשטוש של מישו

מלנכולי אבל אופטימי..

נכתב על ידי soul mates never die , 16/12/2007 01:38  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי:  soul mates never die

בת: 38




5,624

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לsoul mates never die אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על soul mates never die ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)