Soul Mates Never Die

קצת נמאס לי מפילוסופיה מסריחה של מה שמסביבי

ואיך להזכיר לכולם כמה אני חסרת בטחון

כמו מן אסטרטגיה כזאת שלא יצפו לגרוע מכל

לא יודעת יהיה נחמד לרשום פוסט אמיתי פעם

לא מושפע מהשירים הפיסכו אנליטים שלי

ומהספרים שמוטבעים בתוכי

על אנשים משוגענייס שרואים שמש גדולה מעל האברבנאל

או יותר נכון איבדו שפויות 

-

כבר הפסקתי לכתוב לעצמי

חוץ מחומוס צ'יפס סלט

+ביקורת

+ביקורת עצמית

לא זוכרת תפעם האחרונה שנגעתי בעט

-

זה מפחיד אותי

משו שאני לא יכולה להצביע עליו מת בפנים

נראה לי שהרבה זמן לא צחקתי באמת

וזה לא שאני פסימית

זה לא זה

זה הדבר הזה שאני מרגישה הרבה זמן

משו נגוע

משו נעלם שם

אבל באמת

חסום

אי אפשר לכתוב בקושי

ושלא נדבר על הציורים הפטתים שיוצאים לי

כבר בקושי בוכה מסרטים

מיליון שנה לא רקדתי בבית להנאתי

וגם אם כן אז הכרחתי ת'צמי

-

חוץ מעצבים פה ושם

לא זז שם בפנים יותר מדיי

-

קצת מקנא במשו שקראתי לפני דקה

על אוויר

על ציפור מחוץ לכלוב

חופש בחירה

כמו שהיא אמרה

הסתגלות לעצמך?

על ווזלין מיוחד כזה שרק אני יודעת איך הוא נקרא

משו שיכול לתקן מסילה חלודה.