אחרי העבודה התחושה של הריקנות הזאת התחילה להתפזר
וכמעט הייתי בטוחה שאני מפסיקה להרגיש תדברים האלו
אתם יודעים זה חלק מההתבגרות שאתה חושב שעכשיו כבר הכל בסדר
אז לא אצלי כל יום שעובר אני שואלת את עצמי אם העולם הזה באמת בשבילי
בלי אהבה אני כבר נודדת כמה שנים בלי הרבה הבעה מבפנים
עם הרבה כסף בכיס אחרי שקרעתי תתחת התיישבתי על הספסל בגן מאיר
היה קר מוות בקושי חתולים היו בחוץ לא היה איכפת לי
הרגשתי שזה הדבר היחיד שיאיר אותי כרגע
הכי קרוב לרגש יותר קר מזה לא יכל להיות
מרחוק ראיתי מישו מתקרב עם הכלב שלו
הוא הסתכל עליי מתקרבת אני מסתכלת עליו מתקרב
בד"כ זה לא היה אמור לעניין אותי
אבל היה בו משהו...העיניים?ההליכה?פסיכי?כמוני?אולי?
3 בלילה אחד הלילות הקרים של ת"א והוא שם עם פנים קרות
לא גבוהה במיוחד רזה הגוף שלו מושך אותו קדימה בקושי
ידעתי על הפנים שלו שהוא כזה שתמיד משיג הכל
ועדיין אין לו כלום
הריקנות רוצחת אותו כל בוקר מבפנים
ועדיין הוא משחק אותה מאושר
אבל לא לגמרי לא כמו כולם
הוא לא היה עיוור
ניסיתי להפסיק לשפוט אותו מן אתגר שהצבתי לעצמי לא מזמן
פרט מאוד מאוד בולט לכך שאני לבד היום
זה לא שאני ביקורתית
אני לא חושבת שאני יותר טובה ממישהו
זה פשוט שאני יודעת מי אני ומה יש בפנים
את כל הרעל את כל החרא
מזעזע אותי לערבב חומרים
אני מדברת לעצמי "פסיכי..."אבל אני בעצם מתכוונת "פסיכית"..
הוא מתקרב עם משפט פתיחה של "קריר היום"..
אוקי יותר פתטי מזה זה לא היה יכול להיות
אבל היה בזה גם משו חמוד
אממ ..כן..(לעצמי:סנובית תגיבי).."לא לא!היה לי יום מוזר אל תשים לב.."
(ושוב את מנסה לכלוא אותם בתוך ההזיות והדכאונות שלי תתאפסי על עצמך ילדה)
וממתי בכלל אני שופטת עת עצמי משו היה חשוד בכל זה
הסרטים התחילו לרוץ לי בראש
ואני רואה איך שהוא חושב שאני קרה כזאת ואדישה
בפנים הכל חמאה בשמש של אוגוסט
ואני רואה שזה מבעבע בו
ואותי בפנים
אני מדברת לעצמי והוא לא שומע...
אני עושה את זה לפעמים
הדכאון הציף אותי מבפנים והייתי צריכה לצרוח את זה
לשם שינוי הוא הזיז לי משו
הוא עמד ולא אמר כלום רק הסתכל
הוא ראה הכל ואני יודעת
זה הפחיד אותי
ואז הוא אמר שהוא הולך
(תלך תלך מה איכפת לי ..)אולי נראה אותך פה באיזור
כזה נחמד
ואני כזאת להקיא עליי
"יודע מה..למה לא בעצם"..
הוא הלך
ואני המשכתי לקפוא שם על הספסל כמה דקות עד שלא הרגשתי תגוף שלי
הבנתי שזה הזמן למשוך הבייתה
בכח אני הולכת...
עם טשטוש של מישו
מלנכולי אבל אופטימי..
כינוי:
soul mates never die
בבלוג זה
בכל הבלוגים
