סייג לחוכמה שתיקה. בלהבלהבלה.
השמש עוד נעולה לי בתוך הארון אני מנסה למצוא נחמה בדברים קטנים
הרבה נקודות ומילים שלא יצאות
הם פוחדות לדבר הם מתחבאות מתחת לקרשי חיתוך
והלכלוך יורד בכל לילה עם מסיר שומנים
וזה רק עוד שכבה של גועל ושל שקר
ושל הפך מוחלט ממה שאי פעם רציתי להיות
ואת רוצה לקחת את הכל בקלות והכל הופך להיות זול ולא אמיתי
את מתהלכת ברחוב עם אוזניות 7 קילו ובגדים צבעונים אלק ולובשת חיוך עקום
והוא שם בבית זונות שלו
עם גמדים ערסלים ונדנדות ושמש ענקית
-
היא חתכה גופות אל מול העיניים שלו היא נגעה בו והוא נהיה שחור
השמיים ורודים ויש המון פרצופים מחייכים והיא, לא נראה לי שהיא תשאר יותר,
,עכשיו הוא כועס שיילך יחפש
את מי בכלל הוא מעניין
כולי רחובות מסריחים ופיטרוזיליה על הבגדים
ספסלים בשפע היום אני פונה אליך
אל תקחו אותי
זה כמעט בטוח שיש לי מקום יותר טוב להיות בו
שומקום כבר לא נראה מגניב
אבל אין לי רעיון אחר
חבל שהרוח הלכה
חבל שמישו לא פה למשוך לי בשיערות
ררר
כינוי:
soul mates never die
בבלוג זה
בכל הבלוגים
