אוחח, נוסטלגיה...

נוסעים נכבדים, שלום

בעוד שעה (ושבע דקות) אני יוצאת לחכות לקו 11 של נתיב אקספרס. לשם שינוי, הרכבת של 13:41 תוריד אותי בתחנת ת"א-שלום. אני נפגשת עם ליאו בעזריאלי, שנים לא ראיתי את הילדה הזאת. יותר נכון להגיד שאני מקווה שהרכבת של 13:41 יוצאת ב-13:41 כרגיל לכיוון דרום; האתר של רכבת ישראל מת או משהו כזה (אפילו אם אני מצליחה להפעיל אותו, החלק הכי חשוב - זמנים ותעריפים - לא פועל), אבל אני מכירה את לוח הזמנים בשעות האלה טוב מאוד. רק נשאר לקוות שהוא עובד כרגיל - אתם יודעים, חנוכה והכל.

We're ALL lucky...

מליל שישי עד שבת בצהריים, הבית שלי הכיל ארבעה פרחחים - ריילי, דליה, איתמר ואנוכי. בערב שישי אביבית באה לצרוב כאן דיסק לחבר שלה (לשניהם יש יומולדת באותו יום. נכון שזה חמוד?), ריילי כבר היתה כאן ועזרה לה עם השירים של אבריל לווין, איתמר הגיע תוך כדי, דליה רק יותר מאוחר - היא עזרה בהכנות למסיבת היומולדת של נורית (אחותה הקטנה). אני לא זוכרת הרבה מהערב הזה, משום מה - רק שכל אחד מהחברים שלי לחץ לי על כפתור אחר במערכת העצבים, וביחד זה גרם להתפרצות קטנה. זה היה מאוד לא סימפטי. רייל ודליה יצאו לשעה וחצי, למסיבה של נורית (בעיקר בגלל העוגה המהוללת), אני ואיתמר נרדמנו תוך כדי; למרות שאמרנו להן שנשאר ערים, העייפות גברה עלינו (אנחנו אנשים שלא ישנים מספיק).

REDRUM

בשבת בבוקר הכנו סופלה שוקולד לפי מתכון שדליה הוציאה מהנט. היה ממש טעים! איתמר לא זכה לטעום כי הוא היה צריך לעזוב מוקדם יחסית (אירועים משפחתיים זה רע). אני ודליה בדיעה שאם הוא לא היה עוזב, היינו אוכלות פחות ולא מקבלות בחילה. אבל זה די היה שווה את זה, הסופלה המגניב היה ממש טעים. אחרי שריילי הלכה וסיימנו לאכול את הסופלה, להתלונן שהוא עושה לנו בחילה, לאכול את המעט שהשארנו ממנו, ואז להעביר את הטעם שלו עם ירקות מוקפצים (סיני מלוח, סיני טוב, סיני מעביר בחילה של סופלה :)) - ישבנו לראות את "הניצוץ". והיה כלכך טובבבבב! אלליי, כמה שאני סוגדת לסרט הזה.:) אז, החלטתי להיות מהפריקים האלה שרואים את הסרטים האהובים עליהם שמונים פעם ולומדים את רובו בע"פ. הרי גם ככה אני וגדעון נהיינו פריקים של סאלאד פינגרז (וזה היה אפילו בלי כוונה!). אתם חושבים שזה בעייתי אם אני ממש לא טרו ואני מאוהבת בגרסא המחודשת, מיני-הסדרה, נטולת ג'ק ניקולסון? :/ (מה אני אעשה שהסרט המקורי משעמם? אשמתם שעשו אותו בניינטיז עם וונדי ממש מכוערת!)

אז - חוץ מהעצבים של ליל שישי, הבחילה מהסופלה, ריילי ודליה שכל הזמן הפריעו לי ולאיתמר "לישון", ואיתמר שגרר אותי למרפסת בקור של ארבע לפנות בוקר בשביל סיגריה - היה ממש מגניב. אנחנו צריכים לעשות את זה יותר. :) (כמה חבל שהבית שלי אף פעם לא ריק ><)

מחר אני ואיתמר אמורים לנסוע לת"א, וכרגע קלטתי - שנים שלא הייתי בלונה פארק מאגניב, ואם כבר ת"א, למה שלא נלך לסופרלנד? נו, יהיה מגניב.

אתם מכירים את המצב הזה שבו אתם מודעים בבטחון מוחלט למשהו שעומד להתרחש, או מתרחש כרגע, או אפילו כבר התרחש ועכשיו רק ממתינים לתוצאות - אבל נדמה שהמוח שלכם פשוט לא קולט את זה? ככה אני מרגישה עכשיו. (מי פלורסנט? מי?)

עד העונג הבא?    - עוד שבע דקות! ושעה. נו, עד שמגיעים לעזריאלי...