מצברוח פילוסופי. זמני.

אני מתחמקת מבי"ס יותר מדי לאחרונה. אין לי כוח להתמודד עם הלימודים, אין לי כוח להתמודד עם פערים, אין לי כוח להתמודד עם השיגרה, אין לי כוח לאנשים שם (תלמידים ומורים כאחד), פשוט אין לי. אז לא הייתי בבי"ס יומיים (לא שלי, לפחות. ביקרתי היום שני בתי ספר [גוונים ואנקורי] ובאף אחד מהם לא מצאתי את מה שבאמת רציתי [בגוונים פגשתי את סביון, היועצת ועוד כמה מורים לשעבר אבל לא את ריילי, באנקורי את קאצ'קה, יואב ודר אבל פספסתי את איתמר באיזה שתי דקות]).

הגרון שלי גוסס כבר שבועיים.

הימים האחרונים מלאים בצעקות, ודמעות, ופחדים, וטישיו, ומוזיקה רעשנית, ואיתמר, ואהבה, וחילופי עונות מהירים (בכל המובנים), ומחסור נוראי בשקט, וחזרה לכדורים, וכאבי ראש, ובחילות, ודממה מציקה, ומוזר... הכל. רע, טוב, טיפשי, מושלם - חיים. חיים בהקצנה, הייתי אומרת. מישהו זוכר אם השתמשתי כבר פעם במושג הזה, 'חיים בהקצנה'? לא יודעת, חטפתי דה-ז'ה-וו רציני...

לא יודעת. החיים האידאלים כרגע בשבילי הם פשוט לגור אצל איתמר. לחיות בבית קטן ונחמד עם משפחה נורמלית (ולא רק למראית עין על פני השטח, אני קצת מכירה את האנשים האלה) שדי מחבבת אותי, בלי חוקים לא הגיוניים שפשוט מושרשים בכל חור, עם חופש, ופרטיות, והבנאדם שאני הכי אוהבת בעולם.

אם הקירות יכלו לדבר...

בכל מקרה, אין אוכל בבית הזה וזה מעצבן. ואני רוצה מקלחת ארוכה וחמה... וסיום אחר לסיפור של הסדנא!

הו, כן, החלטתי להתמודד סוף סוף עם הקושי שלי לכתוב תחת הגבלות נתונות, וכתבתי (בפחות מ24 שעות, כבוד!) סיפור לסדנא ה-51 של במהחדשה. אבל הסיום יצא מעאפן לגמרי וגם לא קשור כזה - ככה זה כשמנסים לא לא להרוג את הדמויות הראשיות בכוח. ><

חוץ מזה? משעמם לי הרבה, לפעמים. זה לא דבר טוב.

על כן, אני מכריזה בזאת על תחרות שמות למחשב האדיוט שלי. נסו למצוא שם רוסי/ קשוח/ שתואם את האופי שלי/ שתואם את המראה שלו/ שילוב של חלק או כל הנ"ל. תמצאו משהו שימצא חן בעיני ויתאים, תצאו מלכים ותזכו לפינה של כבוד בבלוג הזה. רוצים עוד? תקבלו עוד! *מפשפשת בארנק* טוב, יש לי איזה שבעה שקלים, רק בעשיריות האגורה. אתם יכולים לקחת גם את זה.

עד העונג הבא?   - אם וכאשר אני אצא מכאן. המקום הזה ממש (אבל ממש) מדכא אותי.