הכתיבה שלי היא כבר לא אינסטנקט, אני חוששת, אלא ברירה טבעית.

זה מוזר לי.

אתם יודעים, כמעט בכל פעם שאני ניגשת לחלון העריכה הזה, אני מתלבטת אם לכתוב על מורכבות העולם הפנימי (שלי, של כולנו) או על מעשיי בשבוע האחרון. לעיתים מאוד נדירות אני מצליחה לשלב בין שניהם והיומן הזה, סה"כ, נועד לתיעוד של שניהם, ולפורקן. הוא כבר לא משמש אותי ממש לאף אחד מהם. קשה לי להאמין שאי פעם אצא בהכרזה ממשית על סגירת הבלוג, אבל קל מאוד להבחין, תוך קריאה, בתקופות שבהן הרעיון חלף בראשי.

אז כל זה בעצם אומר, שההפרדה הארורה עדיין קיימת אצלי? דיסוציאציה לרצח, טכומז'אלו.

טוב, די ><

ביום שלישי היינו (אני ואיתמר, אלא מה?) עם דליה, אחרי יותר מחודש שלא ראיתי אותה (בלי להחשיב כמה דקות בבי"ס שלי כשהיא באה לבקר).

שני ורביעי בהוד השרון (מיאו^^), חמישי נסענו לבקר את ליאו, השבח לחוף הכרמל (ולאגרול במרכזית חוף הכרמל^^). היה נחמד.

אתמול איתמר בא איתי להדסים, היה משעשע, המצב של הכיתה שלי פשוט צ'יפס. וזה עצוב. לפחות קיבלנו סוכריות על מקל (ועל הראש, אבל לא נורא) ולהגיע הביתה בשתיים. ייאי!

קיבלנו תעודות אתמול... ארבע נכשלים, חמש עוברים. אבל כשאני עוברת אני עושה את זה כמו שצריך (איך לעזאזל המורה לאומנות מעשי נתנה לי 90? הייתי באיזה חמישה שיעורים שלה!), וכשאני נכשלת אני עושה את זה.. בהקצנה (עש..ש..רים? שיט!). הממוצע שלי נכשל אמנם, אבל זה בהפרש של נקודה אחת (><). כמובן שגם במקצועות החזקים ירדו לי המון נקודות בגלל חיסורים (194?! שיעורים, אבל בכל זאת...><). סכום החיסורים שלי הוא בערך חצי מהסכום הכולל של הציונים שלי, משעשע. *לא יודעת אם לצחוק או לבכות* לא שאני מתלוננת או משהו, אני אוכלת את הדייסה הדוחה שאני בישלתי בחצי שנה האחרונה, יותר נכון להגיד שנה אחרונה, אפילו יותר מזה (היא לא נשרפה כבר עד עכשיו?). אולי התעודה המזעזעת הזאת תמריץ את ההורים שלי לכיוון אנקורי. אני כ"כ חייבת לעבור לשם שזה מדאיג (אפילו אותי, בלאט).

אתמול בלילה ישבנו על 'נערה בהפרעה', סרט טוב. כשאיתמר יואיל בטובו להתעורר, נצפה גם ב'שבעה חטאים', שאתמול התחלנו לראות עד שאני התחלתי להרדם (לא כי היה משעמם, חלילה, אלא פשוט כי הייתי סחוטה מעייפות), שזה היה בערך עשר דקות אחרי שהסרט התחיל. חוץ מזה - צריך אוכל, ולהוציא דברים (dead fitus, kittens...).

[למי שלא הבין, איתמר מבלה אצלי סופשבוע ארוך, עוד מהנסיעה לחיפה עד.. הערב. :/]

עד העונג הבא?    - עד שנעיר את הפריק! >:]

והפוסט הזה כל כך מוקדש לאלון, עם כל יציאה פה שכתבתי חשבתי עלייך. :}

ואני? אני... דווקא נחמד לי פה.