נראה שכמעט כולם מעצבנים אותי בזמן האחרון.

כמה לא מיוחד מצדכם. *מרימה את האף בהתנשאות*

מצד שני, גם אני מעצבנת את כולם, ולא תמיד בכוונה. *מורידה את האף בחזרה אל העם*

טוב, זה אומר שנשארו לי איזה שלושה קוראים קבועים (נו, כולם שונאים אותי וזה), וכדי לאזן את ממוצע התגובות, יש גם פקאצות מזדמנות וכאלה.

אני ואיתמר שוקלים לפתוח בלוג משותף (כמה דארק ג'ניסן מצידנו),

ואנחנו צריכים להפגש פחות (זה לא בריא),

ואני עדיין צריכה לעשות כביסה,

ולסיים לצייר את הברווז,

ולקרוא המון,

ולכתוב בהתאם לפרצי השראה,

ולנסוע לרחובות (כי אני מתגעגעת),

ולהבין מה לא בסדר איתי לעזאזל.

אבל זה אומר לחשוב חזק וכאלה, אז, לא כדאי.

הנה, עדכנתי.

I hope you're feeling happy now...

(מישל בראנץ', נו.)

("I've had all that I can take,

I'm not about to break,

Because I'm happy now...")

(כן, בטח.)

(יותר משהו כמו "I, will only let you breathe

My air, that you recieve

And we'll see if I let you love me...")

(ריכוז גבוהה מדי של מטאליקה-זעם)

עד העונג הבא?   - עד היומולדת (היום של שאקירה, אתמול של רועי, בשני של עינת).