לפני כמה שבתות הייתי אצל חבר שלי בישיבה. ממש נהניתי שם. ממש חבל לי שלא הלכתי לפחות לשנה אחת ישיבה. החברים, השלווה, האין-לחץ, האווירה. פשוט כיף. זה משהו שאני חושב שהיה תורם לי בכל כך הרבה דברים. חבל.

בזמן האחרון אני די עמוס, במיוחד עם השביתה שנגמרה ועכשיו שיש לימודים וגם מבחנים. אני מסתדר, אבל אני דווקא די מרוצה מניצול הזמן שלי, יחסית. לדעתי השתפרתי בנושא הזה, אבל יש עוד המון להשתפר.

באופן כללי אני די מרוצה ממה שאני עושה כרגע, אבל חסרים לי הרבה דברים, ויש לי לעשות הרבה דברים. ואני מקווה לכל כך הרבה דברים.

סיפור קטן שקרה לי לפני כמה ימים:

נסעתי לי באוטובוס, שהיה כמעט ריק לגמרי. בתחנה שבה רציתי לעצור קמתי וצלצלתי בפעמון אחד ואז בעוד אחד כדי להיות בטוח שזה צילצל. אבל, הנהג לא עצר לי בתחנה והמשיך לנסוע. גם אחרי שאמרתי לו על זה ובאתי אליו הוא לא הסכים לפתוח, אפילו שהוא היה עדיין ממש ליד התחנה(זה כי כמו שידוע, אסור לנהגים להוריד נוסעים שלא בתחנה). אז הוא פשוט המשיך לנסוע, ולי לא היה מה לעשות אלא לרדת בתחנה הבאה, שהיתה די רחוקה. בדרך לתחנה ההיא, דיברתי איתו וביקשתי ממנו שלפחות עכשיו, באמצע הדרך, יסכים לפתוח לי את הדלת. הוא לא הסכים. הגענו לצומת, וביקשתי ממנו פעם נוספת. ואז הוא פתאום פתח את הדלתות. אמרתי תודה, חיכיתי שניה, ואז באתי לצאת מהדלת. פתאום הדלתות נסגרות ובשניה האחרונה נרתעתי קצת לאחור, והדלתות נסגרו ממש ממש קרוב אלי. למעשה כל כך קרוב, עד שהדלתות קצת נגעו בפרצוף שלי, ופגעו במשקפיים שלי וגרמו להן לעוף החוצה על הרצפה של הכביש, בזמן שאני בתוך האוטובוס עם הדלתות הסגורות. הנהג עוד התעצבן עלי שניסיתי לצאת, ואני ביקשתי ממנו שיפתח לי את הדלתות כדי שאני אוכל לקחת את המשקפיים. אחרי 10 שניות שאני מבקש ממנו והוא מתלבט, הוא פתח את הדלתות ונתן לי לקחת את המשקפיים. מיד התכופפתי לרצפה ולקחתי את המשקפיים. נסעתי עם האוטובוס עד לתחנה הבאה. למזלי אני יצאתי ללא פגע מכל זה, וגם למשקפיים איכשהו לא קרה כלום.

כן אני יודע, הרבה זמן לא עידכנתי.

היו הרבה פעמים שחשבתי לעדכן אבל תמיד איכשהו זה נדחה, אבל עכשיו ...יאללה, נזרום עם זה.

אפשר בכלליות להגיד שעברתי לא מעט אבל בתכלס לא קרה הרבה.

היו כמה ימים בצבא לקראת החזרה, בכללי הלך לי בסדר, נשאר רק לקוות שגם בפועל זה יסתדר. ב"ה אני מאמין שזה יהיה טוב, או לפחות לא גרוע. לא הייתי תותח אבל גם לא גרוע. באמצע, כמו תמיד.

בשביתה למדתי חלק קטן מהקורסים, אבל בכל זאת לא היה לי ממש חופש, זה די מוזר, וגם את המעט שהיה די בזבזתי. בסה"כ היתה לי לא מעט עבודה ועדיין נשארה לי עבודה לעשות בכל מיני קורסים. לא עבדתי או משהו, לצערי. עכשיו בטח תיגמר השביתה, כשבסופו של דבר לא בדיוק ניצלתי את הזמן..חבל.

בכלל כל השביתה הזאת מרגיזה, אבל אני והאמת רוב הסטודנטים די אדישים לה..אני כבר לא יודע מה אני מעדיף שיקרה, ממש אין לי מושג. אני מניח שנראה מה הולך בימים הקרובים.

הייתי כמה פעמים בתל השומר, ואחד הדברים שהכי הרגיזו אותי שם הוא ששתי המסעדות שנמצאות בכניסה לבסיס, כששואלים את בעליהן אם המסעדה כשרה הם עונים בלי היסוס שכן, אבל אחרי 2-3 שאלות מביינם שבכלל אין להם. אחד המקומות אפילו כותב בשלט הגדול שמעל המסעדה שהיא כשרה, וזה כבר עבירה על החוק, אבל לצערי הרב מכל מיני סיבות בסופו של דבר לא דיווחתי על כך, ועכשיו אני אפילו לא זוכר את שם המקום.

סיימתי לפני כמה ימים את הארי פוטר השביעי(סופסוף), וחלק ממי שמכיר אותי כאן יודע עד כמה בעבר הייתי שקוע בסדרת הספרים הזאת. אפשר בהחלט להגיד שהספרים האלה השפיעו על לא מעט מהחיים שלי, וכמובן שלאו דווקא הספרים עצמם אלא כל מיני אירועים ותחביבים שהם גררו. אין לי מושג מה היה מסלול חיי ללא הספרים, אבל הוא היה שונה, בזה אני בטוח. אז בגלל זה זה היה די מוזר וקצת עצוב עבורי לסיים את הספר האחרון(כנראה...) של הסדרה. סגירה של תקופה ושל הרבה דברים.

מצטער אותי מאוד להגיד את זה, אבל אני לא אוהב את האישיות שלי. אני מבזבז המון מהזמן שלי בגלל שאני לא מצליח להיות ממוקד כל הזמן על מה שבאמת צריך וחשוב לעשות, במקום על השטויות שעליהן אני מבזבז את הזמן במקום. זאת אותה בעיה שגם מקשה עלי בלימודים, שקשה לי להתרכז כשצריך ללמוד למבחן או לעשות ש"ב. כל זה כמובן כשאין לחץ - כשיש לחץ אני מתפקד נהדר, כי פתאום אני מבין שהמשימה הנוכחית היא באמת חשובה. אבל כשאין לחץ - אני מרגיש שאני פשוט לא מצליח לשלוט בזה. פשוט אין לי משמעת עצמית, ואני שונא את עצמי על כך שאני לא מצליח לקיים כזאת. הרי אחד הדברים הכי חשובים לאדם הוא שהוא יהיה מודע למה שהוא עושה. והזמן הוא הדבר הכי יקר שיש לנו בחיים, כל שניה היא נצח. וגם כשאני מנסה בכל הכח, אני מצליח לכפות על עצמי משמעת ליום יומיים, ואז אני חוזר לסורי. אני חייב לנהל סדר עדיפויות של מה חשוב באמת, ופשוט כל הזמן ללכת עם זה בראש, ולא לסטות מהדרך זאת. בגלל שאני מבזבז את הזמן, גם אני משקיע פחות בלימודים וגם יש לי פחות זמן לתחביבים.

בסופו של דבר אני מספיק לדוגמא את כל שיעורי הבית - אבל הדרך היא ממש לא המיטבית.

זאת אולי מגרעת אחת, אבל מגרעת מאוד רצינית. אני חייב לתקן אותה.

עוד מגרעת שיש לי היא איחורים. לפעמים אני פשוט חסר אחריות ומאחר למשהו כזה או אחר, ומפספס בעקבות זה כמה דברים שמאוד מאוד רציתי. בחודש האחרון זה קרה לי פעמיים. בעצם זה נובע מהמגרעת הקודמת שציינתי - אני פשוט לא מרגיש "לחץ" או משהו כזה, שאני צריך למהר או להשקיע זמן בדבר כלשהו.

בקיצור - דרוש תיקון, ומהר.

אני שמח על כך שבזמן האחרון ביצעתי שתיים מהמשימות שהחלטתי עליהן לפני הרבה זמן - דבר ראשון, אני שוחה באופן קבוע כל שבוע החל מהקיץ, והשיפור בשחיה הוא בהחלט מאוד מאוד גדול.

בנוסף לשמחתי הרבה אני די הצלחתי ב"ה לקבוע עיתים לתורה, ואני לומד באופן קבוע לא מעט שעות(יחסית) בשבוע. נראה איך אני אסתדר עם זה כשתיגמר השביתה, אבל לבינתיים זה לא רע בכלל.

נשאר רק לחזור לנגן בגיטרה(אני מתאמן לעיתים רחוקות), וללכת כבר לחדר כושר הזה.

ביחסית חופש הקצר שהיה הלכתי לצערי רק ליום וחצי של טיולים, בערך...כמו שכתבתי בפוסט הקודם, אני כל כך רוצה, אבל אין לי עם מי. ועכשיו בטח גם לא יהיה לי זמן. אני רק מקווה שבקיץ יהיה חופש, כדי שאני אוכל לעשות לפחות חלק נכבד משביל ישראל. גם אולי טיול בחו"ל בפעם הראשונה יהיה נחמד - אבל בשביל זה צריך גם עבודה.

יש לי רשימה די ארוכה של דברים שאני צריך לעשות ודברים שאני צריך לקנות. והיא רק הולכת ומתארכת עם הזמן, כשאני דוחה דברים. חסר אחריות, כבר אמרתי?

לפעמים אני חושב שאולי יש לי בעיה להתחבר לאנשים. אני אדם מאוד חברותי לדעתי, ויש לי הרבה חברים. אבל אף אחד מהם הוא לא באמת חבר ממש טוב - יש בערך אחד שהוא באמת חבר טוב, וכל השאר הם חברים אבל כאלה שאני לא באמת נחשב ב"חבורה" שלהם. ואני באמת רוצה להיות באיזשהו חבורה של חברים, אבל עוד לא מצאתי את מקומי.

אני לא זוכר כבר אם כתבתי על כך, אבל בעבר כמעט הלכתי ללמוד במקום אחר, שמשלב ביומיום לימודי תורה ביחד עם לימודי התואר. במקור הלכתי לשם לקצת זמן, ואז הועברתי לכאן ע"י הצבא. מאז, התחבטתי בשאלה מה היה יותר טוב עבורי. בדיעבד אני בטוח שהייתי רוצה ללמוד יותר תורה על בסיס קבוע, וזה דבר שמאוד מאוד חסר לי, ואני משתדל להשלים את החסר. וכמו כן אני די משער ששם היה לי ממוצע יותר גבוה מאשר זה שכאן, מה שכנראה היה עוזר גם בעתיד, למרות שהמוסד עצמו פחות נחשב. כמו כן אפשרות לחבר'ה דתיים שזה כבר יתרון וחיים דתיים, וכו'. מצד שני, אני הועברתי משם ע"י הצבא - אז אולי באמת זה היה רצון הקב"ה שאני אבוא לכאן? אולי דרך כאן עוברת דרכי הנכונה? אולי שם היה לי פחות טוב? אבל אולי הייתי אמור לנסות להילחם על שישאירו אותי שם, אולי בעצם זה היה ניסיון, שלא עמדתי בו?

אבל חשבתי על זה, ורק לאחרונה הבנתי שאולי באמת זה היה הדבר הטוב. כי בשנה-שנתיים הראשונות לא עד כדי כך היה חזק בי הרצון ללמוד תורה, ורק לאחרונה הרגשתי בחיסרון של זה וזה התגבר. אז אולי אם הייתי הולך לשם, זה היה יותר מדי בשבילי ולא הייתי עומד בזה, ובעצם "תפסת מרובה לא תפסת", ולא הייתי משיג כלום. ובכך שאני הגעתי לפה, עברתי לאט לאט תהליך של הבשלה שכנראה היה נחוץ לי, שכנראה הזדקקתי לו. וע"י כך, כעת אני יותר מוכן ללימוד התורה, כך שבעצם זה היטיב איתי.

אני כבר לא יודע מה לחשוב, אני לא יודע מה היה כדאי. אני יודע בוודאות שלא כדאי בכלל לחשוב מחשבות כמו "מה היה אילו", אבל מה לעשות, אני חושב אותן המון, במקרה הזה. לא יודע.

אני רואה שכולם פה באתר קיבלו יכולות של פרו עכשיו...נחמד. סופסוף אפשר קצת לרגל אחריכם

טוב, אז זהו לבינתיים, בטוח היו כמה דברים ששכחתי, אבל בינתיים, להתראות :)