dark corners

"סידרנו את הפאזל שקטים כעכברים,

הסתכלתי על פניו בזמן שמצא חלק של פאזל אשר משלים את החלק השני, חיוך התפשט על פניו.

הוא חייך חיוך אמיתי, לא כמו אבא שמחייך בלי העיניים.

הוא התכוון לחיוך,הוא לא צעק וצרח והראה לכולם כמה הוא טוב בסידור פאזלים,

הוא בכלל לא היה צריך כי לא היה איכפת לו מה אנשים חושבים הוא לא צריך את כל התשומת לב העודפת הזאת.

השמחה שלו על אף שהייתה על דבר פעוט הייתה גדולה מספיק בשביל לגרום לי לשמוח,

חייכתי וחזרתי לסדר את הפאזל.

אולי באמת עדיף להישאר ילד לנצח.

פיטר פן, חשבתי לעצמי,אתה לא משוגע,

אולי כולם צריכים להתנהד כמוך.

אתה פיטר פן, ואני...אני אחת מהילדים האבודים."