אני עומדת להשתגע, אני מרגישה כאילו אני מתה בפנים לאט לאט יותר הלב שלי מפסיק לפעום והדם פשוט מקיז על הרצפה.
זה כואב, בכל הגוף.
עוד מעט 10 חודשים- עוד מעט חודש בלעדיו.
זאת הפעם האחרונה שאני כותבת כאן עלייך- מובן לך?!....זהו, אני מפסיקה לכאוב, אני מפסיקה לחשוב, אני אחייה בצורת מתה, ואז אולי יהיה לי טוב.
סתם זיכרון:
השפתיים שלך, הטעם שלך, לטבוע בתוך הריח המסמם שלך
אני מכורה אליך.
אני מכורה אליך כמו שאני מכורה לכאב, מכורה להנאות הקטנות של הכאה עצמית.
קלה לקריאה כמו ספר פתוח לאיש עיוור.
נוטפת רעל עצבות, נסיונות שינוי כושלים מפילים אותי יותר ובנגיעה הכי קלה אתה מרים אותי מושך אותי למעלה מחוץ לשאול.
חם כמו הגיהנום, קר כמו גן עדן- הלב שלי דוהר בקצב מטורף שאליו את רוקד בטירוף שלי.
אני בובה על החוטים שלך אך בעצם אתה כולך שלי.
גם ככה כואב לי אז החלטתי להכאיב לעצמי קצת יותר אז שמתי את זה...... לא יודעת....מזוכיסטית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
