dark corners

הנשימה מהירה יותר פה,

הכל חזר להתקיים והמציאות שלי חזרה למקום.

יצאתי מתוך הבועה וחזרה אל תוך ראיית העולם המעוותת שלי

הראש שלי מתהפך

הגוף שלי כואב

רק מהמחשבה על לחזור להווה, למקום בו הכל חיי וקיים

האויר לא עומד כאן והזמן חולף וכל תנועה שלך תעשה שינוי כלשהו

זה מפחיד,

הנשימה נעתקת מגרוני וצורבות לי העיניים מדמעות של חרדה.

העולם מעיק,

אני מעיקה על עצמי, אני כבדה מדי והריאות שלי לא עומדות בלחץ ההישרדותי.

הקיום חזר ולובש צורה של בית

ולפעמים,

לפעמים אני פשוט רוצה לצרוח.