סיפורה של כבשה

וואו, זה היה שבוע מעולה למדיי.

האמת היו בו רק יומיים מעולים, אבל ממש....מעולים (oO)

לפני מיליון שנה (אוקיי שנה שעברה) הכיתה שלי ניצחה ביום גיבוש ולכן קיבלנו פרס, נסיעה של יומיים לכנרת.

לא שזה היה לגמרי פרס, אומנם שילמנו על זה והינו צריכים שבועיים שלמים לשמוע איומים נוסח "אם ככה אתם מתנהגים אני מבטלת את הטיול" כן, בטח.

בוקר יום חמישי נראה כאילו מרחף מעל כיתתנו האהובה משהו אד שקוף של 18 ליטר אבסלוט, כי אין שום הסבר אחר להתנהגות שלנו.

כולם, בלי יוצא מין הכלל היו הפוכים לגמרי! נשפכנו בשעורים וצרחנו בהפסקות ואומללים המורים שנאלצו להכנס אלינו.

כמובן שלי אכפת רק מחבריי היקרים שגם הם קמו על הצד המומלץ ביותר של הפוטון.

קודם כל מר נוחי (נוחי!!!) דנקר, מנכ"ל סלקום קיפץ לו בעושר במשרדו מרוב הSMSים ההמוניים שששלחנו.

בהם תוך כדי אי תשומת לב או אפילו...משאלת לב? מר עידן שולח לנעמה "אני אוהב אותי" ואני כמעט השתבצתי מרוב צחוק כשקראתי את זה.

הרי עידן הוא כאמור ממש לא נרקיסיסיט (אני מודעת לזה שאומרים נרקסיסט) שזו אגב מילה חדשה שלמדו אצלנו בכיתה(עילגות!!).

בכל מקרה, בצפר נמחק לי מהזכרון לגמרי, כאילו היתי כל כך מסטולה שאני לא זוכרת מה עשיתי ולמה, אני די בטוחה שסתם היתי במצב כפית (קשה ומשובח!) כך ששום דבר ממה שהיה שם לא יצחיק אותי ביום של שפיות (וזה די קשה לתפוס אותי בכזה).

הכיתה נראתה כמו הטרמינל החדש... כשכול אחד סוחב אחריו מזוודה והשכבה מביטה בנו במבטי נאצה של קנאה ירוקה.

טוב, כבר באוטובוס (שיצא בשעה אחת כי בבצפר שלי קמצנים מכדי לשלוח אותנו לאשכרה יומיים) היה ברור שהטיול הזה הולך להיות הכיף של החיים.

נעמה ואני נכנסנו לאטרף של צחוק בעזרתו האדיבה של מר בוב סינקלר... בכלומקרה אכשהו מצאנו את עצמנו מפזזים על מדרכות אלונית בכביש שש, ואיך הגענו לשם? אף אחד לא ממש בטוח... איך הזמן טס כשנהנים.

שם רכשנו לעצמנו קולה לשעת צרה ועשינו שימוש ראשוני במצלמתי החתיכה למדיי |מאוהב|.

לטיול יצאנו (כלנית לא מצאנו, זה לא העונה) עם זבובה ומר רכז משמעת שהתברר כאדם חביב שאוהב אנשים טובים (אותנו).

הוא דיבר על ימים (כאלה עם מים, ודגים) במדינת ישראל כי העצירה הראשונה שלנו היתה בטיילת בת גלים בחיפה, "איזה ימים אתם מכירים?" תוך שניות אחדות אביחי שולף מאלוהים יודע איפה "יום כיפור!!" ומאז לקח לנו משהו כמו עשר דקות רק לחזור להכרה ולהגיד לו שהוא וול, מלך.

כשהגענו לבת גלים (אחרי שנבהלנו קשות מהחום הנוראי) היה לנו קצת זמן לתמונות, ולצחוק על תמונות של אחרים :)  כי רק אנשים משועממים מצליחים לזהות מה יהיה תמונה טובה בסופו של יום.

עשינו שם מלא מלא תמונות (כי מה עוד אפשר לעשות שם?) סטייל טיטאניק והגנבות נוספות.

בדרך התחילה אופנה חדשה ודיי מגעילה, ששמה, "הפרד ושלוק".

עליך לשלוק את אמ-אמ-אמא של הביצים של חבריך הטוב ביותר, ואז עוד להסתבב עם יד מגינה על חלצייך עד סוף המאה הבאה.

ועל כן נוצרו פנינים מספר נוסח "השולק הכי מהיר במערב" וכיו"ב.

כשהגענו לפוריה שהיא אגב אכסניה מעולזת למדי, אפילו שנדפקנו בבקתה צמודה לאדון הוּגה בוּגה וחבריו הקופיפיים משהו...

הוגה בוגה בשמו האמיתי גולן, תלמיד שהגיע אלינו מהכיתה המקבילה, אף אחד לא בטוח למה... השמועה אומרות שהוא איים על חייה של זבובה. בקיצור, הבחור חושב שכולנו חננות שיושבים ורק עושים שעורים מהנץ החמה ועד צאת הנשמה, זה לא מאווווד רחוק מהמציאות אבל הוא ממש מציק. הוא מעין גרסה קטנה של קינג קונג...קוף דרום אמריקאי שחושב את עצמו בצורה בלתי הגיונית... ואני פאקינג עם אופק בכיתה!

בכל מקרה, אחרי המקלחת הזריזה (תמותו חמש דקות מקלחת והתלבשות!! למה אתם צועקים עליי?!) הגענו לארוחת הערב, שהיתה אמ... סבבה באופן יוצא דופן.

אחרי הארוחה הוצאנו את המצלמה והתחרפנו קלות, כי היי מה כבר יש לעשות? ואז באו שני דברים מעולים למדיי הראשון מבינהם:

ישי ראה את המצלמה, נעמד מולי והתחיל להתפשט (אוקיי, לא ממש להתפשט סתם להראות את התחתונים למצלמה, אבל זה היה דיי נחמד :P)

ואז בא משהו עוד יותר נחמד: להבהרת המצב, כל מי שהיה ברחבה שהתחרפנו בה זה עידן, נעמה, אביחי, שי אסף, אינה ונטשה (שתי בנות מגניבות לחתולין שהיו איתנו בחדר, ואינה ממש אבל ממש מצחיקה כשלומדים להכיר אותה) וישי.

למה ליאת לא שם אתם שואלים? כי היא בשוודיה :P

אוקיי, בחזרה לנושא- עידן הרגיש צורך עז, מרוב חום כמובן, לא כדי להשוויץ בגוף השווה שלו חס וחלילה להמשיך את מגמת ההתפשטות ודפק סטרפטיז קצר (עם תאורה מעולה, דרך אגב) שנקטע באכזריות על ידי חבורת מפגרים...

שהוזמנו גם הם לסטרפטיז מצולם בחדר, אז מה אם שלחתי אותם בהתחלה ובטעות לחדר של עידן... (מישהו אמר תת מודע ולמידת המנעות?)

לאחר הקטע הרווי הורמונים הזה (חרמנות זה שם המשחק חברים) הסיעו אותנו לטיילת של טבריה שהיא ללא ספק, הדבר הכי משעמם בעולם. אבל ראינו סוסי פוני! |מאוהב| ואז אחרי חצי שעה של הסתובבות בקבוצה גדולה הבנים דפקו נפקדות והלכו לראות איזה משחק של איזה מישהו מול מישהו, או משהו.

בכל מקרה, נשארנו רק ארבעת הבנות וחרשנו את הטיילת לאורכה ולרוחבה. שיחקנו קצת הוקי, עשינו פוזות למצלמה (כרגיל) והתחרענו על גלידה.

ברגע מפתיע למדי בעודנו מביטות אל האופק המנצנץ שמשתקף במימיה השחורים של הכנרת קפצו עלינו שלוש בנות מהכיתה שלנו שבדרך כלל אין לנו שמץ של קשר אליהן ורק ליאת מדברת איתן וניהלנו איתן שיחת בנות משעשעת ולא מתחסדת (|מופתע לגמרי|).

כשנפרדנו מהן התחלנו לרקוד ברחוב לצלילי כל מיני ברים ולעדכן את אינה ונטשה בכל מה שאנחנו חושבות-על כל העולם.

אחרי שעשינו קצת פרצופים נעלבים וכועסים לבנים, וצחקנו על איזה חייל, עם חברים שלו :S נסענו חזרה לאכסניה.

בדרך לשם התיישבה אחת הזונות מכיתתנו ליד יובל, הזכור לרעה ולמען האמת עבדו הנאמן של הוגה בוגה והתחילה לנהל איתו שיחת התחלה, כשהוא יושב וממש יוצאים לו חצים אדומים מהעיניים לכיוון המחשוף שלה, כשהכתפייה אט אט צונחת את מותה. נעמה, שלא יכלה לסבול את ההפקרות  אמרה לה להרים אותה ואז נפלט לשי מין "למה?" עצוב בפאפי פייס. :) 

באכסניה מר רכז משמעת הודיע לנו חגיגית שעזבו שטויות, אין שעת כיבוי אורות, רק אל תהרסו את המקום.

התנחלנו בחדרינו החביב ושי ואביחי העלו לכבודנו הופעת חיקויים, בעודו (אביחי) מחקה את שיר ל. דחף לו שי (בעודו מחקה את רן) ידיים לחזה, "עם יד על הלב". כן, בטח.

אחרי שמיצינו את נפלאות החדר (רק אל תסגרו את הדלת של המקלחת לעזאזל! זה מחריד!!) יצאנו לדשא להתפנן עם כולם, שם מצאנו לא פחות משלוש קבוצות קלפנים ששיחקו כנראה, בספיד פרוע אל תוך הלילה (מישהו מזהה את הקו המנחה מהטיול שעבר?) וגם את זבובה במכנסיים קצרים מהמותר (מותי כלבה מעופפת). 

אחרי שהובסתי קשות על ידי אסף, אבל ממש קשות (!) ועומר חירפן את נעמה עם איזה "קסם" הלכנו לצפות באנשים (שווים יותר ושווים פחות) משחקים באהמ... משהו.

ואז אסף נשלק, כאילו לא ממש נשלק, סתם קיבל אחושרמוטה כדור לביצים. ובכך הוריד את מניין האבות העתידיים משלושה לשניים. (היחידים שלא נשלקו היו עידן ואביחי, אפילו שעידן קיבל איומיים על חיי ילדיו יש לציין שבגללי.....סליחה :((  )

נעמה ואני ניהלנו שיחה עם טלי (אחת מהבנות שכבר יצרנו איתן קשר כמה שעות קודם והיא גם חצי מהצמד טלי וגלי) בדבר המעלות הרבות של בחורי כיתתנו.

בארבע בבוקר פרשנו נעמה ואני אל חדרנו, בעודי צופה בה מצחצחת שיניים נכנס בי מעין דיבוק "ווי בא לי קולה", אז ככה, בארבע וחצי בבוקר נעמה ואני יצאנו בחיפוש אחרי מכונת השתייה האוטומטית כשהיא מתעקשת לצחוק על רצונותיי ההריונים משהו (מי לעזאזל הולך לשתות קולה בארבע בבוקר אחרי שהוא כבר ציחצח שיניים? חוץ ממני?!)

בשש וחצי בבוקר פרצו אל חדרינו מלא מלא פאקצות עליזות שחשו צורך להעיר אותנו, כאילו שאני לא היתי כבר ערה ואפילו אחרי מקלחת.

כולם עוד היו מנומנמים עד שהגענו לירדן שם עשינו שייט סירות והלכנו קרב מים עם הקייאק של שי ואביחי, כשאנחנו בסירה יושבים ומנסים לא לטבוע. בערך כל הדרך לקצה עידן ואסף השיטו את הסירה, עד שאני, נעמה וגם אינה ניסינו ואז דיי נשארנו במקום.

באקט של נטיות אובדניות קפצתי למים הקפואים ובקושי הצלחתי לצאת משם :S, ותודה לעידן שמשך אותי מהרגל -.-"

גם ראינו את הרכז משמעת בתוך המים, גם הוא לא מי יודע מה הצליח לצאת מהמים...

אחרי כמה מטרים של שתיקה רועמת פצחנו נעמה ואני בשרשרת שירי ארץ ישראל מעורבבים בינם לבין עצמם וגולת הכותרת כמובן, חסקה.

כל הדרך נעמה ואנוכי הזלנו ריר על עידן, שראה ולא הבין, כי שמות קוד זה אחד הדברים הכי גאוניים בעולם, פחות או יותר.

ואז הגיע הקטע הכיפי, הקטע בו עידן התחיל לחפף ונכנסנו בשיחים הקוצניים שבגדה. =( עוד יש לי שריטות על כל היד.

כל הדרך עשינו מרוץ בלתי מודע עם כול העולם, ורוב הזמן בכלל לא ראינו את שאר הכיתה, לשוט ארבעה וחצי קילומטרים עם אנשים שאתה ממש אוהב זה כיף.

בעיקר היה מצחיק בסירה, גם פה אני לא בטוחה מה בדיוק היה מצחיק אבל מי אני שאגיד משהו.

כשחזרנו למקום של האוטובוס נאלצנו להחליף בגדים במין שלושה קשים מחוברים ביחד, שהיה, בעולמות מסויימים אמור להסתיר את גופינו המטונף... זה לא עבד משהו. ועידן אמר לי אחר כך שלא היתה בעיה לראות אותנו מהמקום של הבנים.

אחרי שעה בערך הגענו לאיזה מסעדה כזו נחמדת, וטרפנו כמו חזירים, ועידן אכל דג!!! שנראה בעל יותר חיים מאיתנו... ועל זה נאמר איכסססססס

בדרך הביתה נעמה, עידן ואנוכי התקפלנו כולנו לספסל אחד ופירשנו את התמונות במצלמתי השקסית (כפרעליה) כשהרכז משמעת מסתכל עלינו בחיוך תמים ושני מטר אחרי זה צועק על אנשים שלא יושבים זוגות בספסל, ובלי חגורה רחמנא לצלן.

הביתה!!

היה כיף, היום הזה היה אחד הימים היותר מצחיקים בחיים שלי ואחד הימים שהכי חיברו בין החברים שלי אליי. היה מעולה.

ספינות בטיילת בת גלים :))))))