סיפורה של כבשה

כאילו לא ממש החלטתי... יותר לכיוון "חשבתי וחשבתי ועכשיו כואב לי הראש"

אני שונאת את הקטע הזה.

מישהו פה אי פעם הרגיש מנוצל? (על מי אני עובדת, זה לא שיש פה מישהו) אי פעם הרגיש ריק?

אני מניחה שזו הגדרה נחמדה.. כאילו היא עדיפה עם קריעות מבפנים, התהפכות קרביים ושחור בנשמה... לא?

זה מצחיק, חשבתם פעם כמה מילים גבוהות לא מפחידות אף אחד? אני זוכרת שכשהיתי קטנה והתאמנו בקפיצות הרבה יותר הפחיד אותי מספר "הצעדים" בין המקפצה לארגז לבין ה-1.5 שהיתי עושה, שבדיעבד אמור להיות הרבה יותר משמעותי.

אני לא אוהבות מילים "נמוכות" הן גורמות לי להרגיש יותר פגיעה.

אני לא חושבת שאני יכולה להסביר את זה, כאילו כשמישהו אומר מילה גבוה יש את הספק הזה... אני אבין או לא אבין? אפילו שהאוצר מילים שלי דיי עשיר אני מרגישה יותר בטוחה "על הגובה".

אולי זה החלק האליטסטי שבי, לא יודעת.. אולי אני סתם סנובית במסווה.

אולי בכלל לא כל כך במסווה, אני בנאדם דיי דוחה חברתית כשחושבים על זה.

לא שאני מחפשת תירוצים, זאת פשוט אני... זה לא שלא ניסיתי כן? ניסיתי כבר איזה 5-6 פעמים לפתוח את הלב ולהתקרב למישהו כמה שיותר. לא הלך.

פעם חשבתי שזה בגלל שאני יותר בוגרת מהאנשים שרציתי להיות חברה שלהם..יותר ארצית, אבל איזה תירוץ יש לי עכשיו?

אני פשוט אאלץ להשלים עם זה באיזשהו שלב, אני בלתי חברתית.

הנה, אמרתי את זה... ואני עוד לא רואה שנשר לי איזה איבר חשוב מהגוף.

עכשיו אני עובדת על תהליך ההשלמה והקבלה.. לכל מקרה שיבוא... אני פשוט רוצה למזער את הפגיעה.

אני לא מאמינה שהחברים שלי "יזרקו אותי" אבל אני מאמינה שפשוט כל אחד ימשוך לכיוונים אחרים... צריך להתקדם בחיים... והם כל אחד מהם יגיע לגדולות... זה ברור לי...

ואני? לא היתי בונה על זה, כנראה אעבוד קשה ואנסה לשכנע איזה עשיר להתחתן איתי (משהו כמו "אישה יפה", רק בלי להיות יפה... או אישה)

אני לא זוכרת מי אמר לי (אוקיי, אני כן, אבל זה לא רלוונטי) שאני פשוט מרחיקה את עצמי, זה לא נכון... אני פשוט נשארת מאחור.

זה הכול, כשחושבים על זה לעומק זה לא כל כך נורא להשאר מאחור... זה לא שאי פעם היתי ראש לאריות...

זה לא שאי פעם היתי הכי טובה... תמיד היתי מאוחרה, מהטרמפיסטים... אף פעם לא היתי "מספר אחד" בשום דבר... גם בדברים שאני הכי אוהבת אני לא מצליחה להיות הכי טובה.

אני מרגישה שאין לי כבר שום דבר לתת, ושאני לא מייצרת דברים חדשים כדי לתת... סתם יושבת ובוהה באויר.

ובוכה, כמו תמיד.

אבל עכשיו אני מנסה משהו אחר, עכשיו אני מנסה פשוט ל ח כ ו ת עד שלא יגידו לי "בובה עופי מפה!" אני לא זזה לשום מקום, לא חושבת על זה יותר.

זהו הפוסט העכור האחרון לתקופה הקרובה, עד שיקרה משהו שיגרום לי להישבר שוב.

זה לא שאין לי על מי לסמוך זה פשוט שאני מפחדת שהם יבהלו ויברחו... למען האמת אני טיפוס די מפחיד. 

אבל בואו פשוט נתייחס לזה בהומור ונעמיד פנים שזה מעולם לא קרה (בלי שמץ של ציניות)