סיפורה של כבשה

הפנסיה גורמת לדברים משונים להתרחש

אבא שלי התחיל לבשל, אני חושבת שאנחנו אמורים לצפות לחזירים מעופפים בכל רגע נתון.

אח שלי וחברתו החסרת תועלת עברו לגור אתנו עד שהם  יקבלו את הדירה שלהם.

שהאירוע המשמח יתרחש בסביבות ה10 בנובמבר, מה שאומר שאולי יקרה מצב ואני גם אספיק להגיע אל האוכל הטעים לפני שהוא נגמר. תודה לאל שרק אני אוהבת דברים איטלקיים ויבשים משקית.

הזוג המטופש שהזכרתי קודם מציק לי, כאילו חוץ מהעובדה שאח שלי נהיה שמוק שזמן האחרון. הם מציקים לי שאני אבוא להתנחל אצלם כשהם יקבלו את הדירה, שהיא בנחלאות, שזה בירושלים לממש חסרי חוש כיוון.

השאלה העולה היא למה שאני ארצה מקום להתנחל בו, בירושלים, כשאני גרה,בירושלים? מישהו רואה פה דפוס חוזר?

החברה שלו היא כנראה הטיפוס הכי פחות מתאים לאח שלי בכל העולם כולו (גשר צר מאוד! גשר צר מאוד!! והעיקר והעיקר לא לפחד, לא לפחד כלל!!) היא פשוט מטומטמת.

בעלת משהו עקרוני נגד חזיות, היא אומנם לא ממורפסת בצורה קשה אבל הבחורה סוף סוף לא ילדה בת 12, מדובר בבחורה...בעלת כישורים...ויכולות...ו... ~פורצת בצחוק חסר שליטה~

איזה מין בתאדם הולכת ל"הליכת בוקר" עם האבא של החבר שלה בלי חזיה, בגופיה! אישית, אני לא מסתובבת בבית של חבר שלי בלי חזיה, דאמט אני חושבת שללכת בלי נעלים זה חצוף.

יש לנו בית מרצפות מחליקות, מאוד, מידי. בדרך כלל זה לא מפריע, חוץ מאם הרצפה רטובה ומישהו העז ללכת עליה (וככה גבירותי ורבותיי אמא שלי הפגינה כישורים מוטוריים בלתי רגילים ודפקה אחושילינג שפאגט) ואז רוב הסיכויים שתדפוק את הראש במקרר (זה לא שהמקרר שלנו כל כך גדול כמו שהבית שלנו כל כך קטן) קיצור, החברה-המתנגדת-חזיות הזו החליטה לעשות מרוץ "החלקות" באמצע המטבח, הבחורה נעמדה והחלה לרוץ במסדרון תוך צוויחת "וווווווווווווווווווייי" מאות,שלא נאמר עשרות פעמים ביום!

וזו החברה החדשה של אח שלי, מצטיין החוג למשפטים באונברסיטת חיפה.

אבל הם עברו דירה תודה לאל, אתמול הלכנו לעזור להם להביא את הדברים, הדירה שלהם ממוקמת באחד הרחובות הנעלמים של ירושלים, כלומר-אין הרבה סיכוי שתראה אותם שוב אחרי שהיית שם פעם אחת.

אני מרגישה קצת מתוסכלת, מתחילת שנה ההספק שלי בהתעמלות ממש נמוך. וזה מחרפן. ועוד עכשיו הולך לי אימן אחד כי אני צריכה להיות בהרצאות על פולין