המדינה הדמוקרטית לכאורה שלנו חצתה אתמול את הקו האדום. צווי המניעה האלו לא מגיעים למורים. למורים מגיע כבוד, שכר. לא כפייה חזרה לתוך הכיתות כשבראשם מופיע שוב ושוב חיוכו המרוצה של משרד האוצר, שהבין שהצליח להכניע אותם בדרכו המאפיונרית.
אם המורים יצאו מנצחים מהמאבק הזה, המדינה הזו תקבל הרבה יותר מסתם תוספת שכר, או שיפור במצב החינוך. המדינה הזו תקבל תקדים אמיתי שיצביע על כך ששינוי חברתי אמיתי יכול באמת לקרות. תקדים שיכול לגרום לכולנו להבין שעוד יש סיכוי לאזרחים של המדינה. שלמרות שהממשלה היום גרועה יותר מאי פעם (ואני חושב שהפקידים השונים והזרועות השונות שלה, כמו גם אינסוף שעות החקירה שעברו כמה עשרות מחברי הכנסת ועשרות פרשיות השחיתות השונות כולם מוכיחים את הנקודה הזו טוב מאוד) (ואני גם חושב שיותר מכולם, ראש הממשלה מוכיח את זה מצויין), ושלמרות שהנוער בזבל ושכל מה שמשנה היום זה רק כסף, עוד יש לנו סיכוי לגרום לכך שיום אחד החיים פה יהיו טובים.
המאבק של המורים צודק ונכון. המורים לא מנסים לעשות לנו שטיפת מוח וסתם לנסות ולגרור אותנו למאבק שלהם, המורים מאמינים שאנחנו צריכים להצטרף, ומנסים לדחוק גם בנו לעזור להם. בסה"כ, הרבה יותר ממה שמדובר בעתיד שלהם, מדובר בעתיד שלנו ושל המשפחות שלנו. המורים לא סתם דורשים דרישות. הם שתקו כל כך הרבה שנים. עכשיו יש להם זכות לדבר.
אם אכן יינתנו צווי מניעה, אני חושב שאפשר להגיד לערכים הדמוקרטיים (וגם היהודיים, אגב, אבל בזה אני לא מתעסק) שלום כבר עכשיו. אם המורים יפסיקו את המאבק עכשיו, מישהו נכשל בחינוך שלהם. המורים הם לא סתם עוד עובדים של מפעל שמרגישים שמגיע להם קצת יותר. המורים הם הם הפועלים שאמורים לבנות עתיד של מדינה - ועם המצב היום, לא מסוגלים להחזיק את הנטל.
זה החודש השמיני מאז שהחל כל הסיפור שנה שעברה, ואני תומך במורים מהתחלה. עד עכשיו הרגשתי שאין טעם לתרום יותר מדי - השתתפתי בעצרת ובמספר הפגנות, כמובן, אך לא הרבה מעבר לזה. עכשיו אני מרגיש שהגיע הזמן לעבור לשלב הבא מבחינתי, ובמקום רק לדבר על זה עם חברים, גם לעשות.
אני מצדיע למורים, ומבטיח שאתרום בכל דרך שאראה כנכונה במאבק הזה. הממשלה חצתה את הגבול. למורים שלנו מגיע יותר.
יאיר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
