יש לי סיבות אישיות להיות אחת שכזאת....!

הכאבים של העבר התעוררו פתאום..

משום מקום הגיעו אליי..

בזמן הכי מפחיד..

בלילה..

הפחד ששום דבר לא השתנה

ועברו כמה?מספיק שנים בשביל לשכוח.

אני מתייסרת בגלל זה..

כמו אז..

לפני מספר שנים..

שכנראה,שום דבר לא השתנה

אז בעיינים עצובות הבטתי בך..

ועכשיו שוב?

אני לא יכולה...

אני לא מרגישה כלום,באמת.

אני רק לא מבינה מאיפה הגיעו אליי המחשבות..

הייתי רוצה שזה יעלם..

שכל מילה שמזכירה לי אותך לא תאמר...

גם אחרי השנים האלה..

לא היה יום אחד שלא עברת שם..

בראש,לא בלב. לא כמו פעם..

כנראה שאני כבר צריכה לפתוח את זה..

כנראה שאני צריכה לכתוב על זה..

על העבר של זה..

על ההווה של זה..

על העתיד של זה?