טוב, אז הפוסט הזה מגיע באיחור של כמה ימים, אבל הנה הוא כאן- והוא הולך להיות ארוך:

2006 הייתה שנה.. מעניינת.

הייתי עצובה, ושמחה.

רגעי אושר קצרים, ומצבי דיכאון קצת יותר ארוכים.

צחקתי, בכיתי.

נהניתי, סבלתי.

התגברתי, התבגרתי.

למדתי דברים חדשים-

על עצמי, על אחרים, ועל העולם.

למדתי להכניס דברים לפרופורציות.

למדתי להתמודד,

שיניתי גישה ודרך חשיבה כל כך הרבה פעמים,

למדתי לבטוח- ואז גם איבדתי אמון באנשים,

החזירו לי את האמון- ולפעמים הוא נעלם שוב,

למדתי להעריך את מה שיש לי, ואת האנשים שמקיפים אותי,

הבנתי דברים שלא הבנתי קודם,

יצרתי הרבה הכרויות עם חוק מרפי.

התאפסתי ולקחתי את עצמי בידיים,

השתגעתי,

התרגשתי,

דאגתי,

נלחצתי,

פחדתי,

התעצבנתי,

התאהבתי,

שנאתי,

כעסתי,

רבתי,

השלמתי,

התאכזבתי,

סלחתי,

התבלבלתי,

נפרדתי...

עברתי הרבה דברים, טובים ורעים,

הדחקתי הרבה דברים.

הכרתי אנשים חדשים,

יצרתי קשרים חדשים,

חידשתי וחיזקתי קשרים ישנים ולצערי חלקם גם התרופפו,

התפוצצו לי הרבה בועות,

הפנמתי והשלמתי עם הרבה עובדות.

הפתעתי את עצמי, לטובה ולרעה,

היה קשה ולפעמים גם קל.

התרגלתי והסתגלתי,

עזבתי והשתלבתי,

התגעגעתי, ועדיין.

מצאתי את עצמי, לבינתיים,

וכן, גם השתניתי.

החצי הראשון של 2006 התמקד בחששות ודמעות לקראת העזיבה,

מחשבות על דחיית הקץ וניסיונות נואשים להכחיש את העובדה שזה קורה.

ואז הייתה תפנית, שסיפרתי לכם עלייה פה, שהובילה להשלמה והפנמה.

לא שזה הפך את הכל לפחות מפחיד או יותר קל.

ואז הגיע החצי שני של 2006, וטסתי. הגעתי לכאן.

ראיתי שאולי בעצם זה לא הקץ, אלא התחלה של משהו חדש וטוב.

הכרתי עוד אנשים, עוד חברים מדהימים.

יש לי בית חדש- בית שני.

בצפר חדש, שאני אוהבת.

ובעצם, עוד חיים.

החודשים האלה מורכבים מהרבה מאוד רגשות לא ברורים,

טוב לי ורע לי, אני אוהבת את הכל פה אבל גם את הכל שם.

מתגעגעת הביתה, עד כאב, אבל מפחדת מהגעגועים לכאן.

רוצה לחזור הביתה אבל לא לעזוב כאן.

את החצי הראשון של 2007 אני הולכת לבלות כאן,

ואני הולכת לנצל כל שנייה.

החצי השני של 2007 כבר יהיה בארץ, איתכם.

מטרות לשנה החדשה?

-להנות

-לנצל כל רגע

-לאהוב

-לשמור על קשר

-לבכות פחות

-לישון יותר

-ללמוד מהטעויות הקודמות

-לחייך

-להבין

-  ?

-    ?

-      ?

אז בקיצור,

שתהיה שנה מדהימה לכולם,

תנצלו כל שנייה כי לפני שתשימו לב כבר נהיה ב-2008.

Another turning point,

A fork stuck in the road.

Time grabs you by the wrist,

Directs you where to go.

So make the best of this test,

And don't ask why.

It's not a question

But a lesson learned in time.

It's something unpredictable,

But in the end is right.

I hope you had the time of your life.

So take the photographs

And still frames in your mind.

Hang it on a shelf of good health

And good time.

Tattoos of memories

and dead skin on trial.

For what it's worth,

It was worth all the while.

It's something unpredictable,

But in the end is right.

I hope you had the time of your life.

חוץ מהעובדה שהשיר הזה ממש יפה-

אהבתי את ה-lyrics,

ומה שצבוע בסגול ממש מתאים כרגע.

Happy New Year,

pC out