הבלוג של ציפורה0__O

אז שישבת היתי בגדנ"א עם השיכבה שלי (אני בצופים זה היה במסגרת פעולות שיכבה) היה ממש כיף אשכרה השיגו לנו מדי ב' מרחים, תאמת נידלקתי על המיכנסיים "אפשר להרגיש את הבריזה בין הרגליים" (וזה נעים >_<) היה לי ממש כיף למרות ההשכמה והריצה וכל הראבק שעשו לנו חזרתי תפוסה כל כך אני לא יכולה ליישר את הרגליים מרוב כאב.

אחרי הגדנ"א חזרתי הביתה לתנומה קלה (אכן לא ישנתי לילה שלם ונירמדי לאיזה שעה בבית :/)  ואז הפלא ופלא(פון?!) חזרתי חזרה לשבט בישביל להוציא לפועל את הטקס "שרים לשירה", שירה היא בוגרת שבט, היא מתה לפני כמה שנים מסרטן וכל שנה בערך מעלים לזכרה טקס, מין ערב זיכרון.

בקיצור שרתי שיר (היתי פאקינג שנייה....), אפילו שיש לי פחד במה היסטרי מזה (כשזה מגיע לשירה ונגינה אני פשוט לא מסוגלת....) אבל עשיתי את זה. שרתי קחי "לך זמן" של יציאת חרום והספיק לי, אני לא יודעת ההרגשה בהתחלה לא כזאת מהנה.

אבל בכל זאת מה שעשה לי את הערב זה שכשהיסתכלתי (בקטנה) בקהל ראיתי את החיוך שלתורינולי, מתה עליה :]