אחרי שדיברתי איתה אתמול,
והסברתי לה שאנחנו בהתנתקות.
הרגשתי שאני כל כך אוהבת אותה.
ואני עדיין מרגישה ככה.
אני אוהבת אותה,
אוהבת את הגוף השרירי והמדהים שלה
אוהבת את השפתיים הורודות שלה
אוהבת את העיניים החומות הגדולות שלה
אוהבת את החיוך שלה כשהיא צוחקת
אוהבת את האדישות שלה
אוהבת את ההליכה שלה
אוהבת את איך שהיא מבינה אותי בלי שאני אדבר
אוהבת את איך שהיא תמיד תגרום לי לחייך
אוהבת את המסתוריות שלה
אוהבת את התמימות שלה
אוהבת את איך שהיא מסתכלת לי לתוך העיניים ותמיד מורידה לי אותן
אוהבת את איך שהיא לא מוותרת על כלום
אוהבת את איך שהיא תמיד מצחיקה אותי
אוהבת כל דבר שקיים אצלה.
ולא,
אני לא אוהבת את זה שאצלה זה לא ככה.
וזה לא יהיה ככה אף- פעם.
הייתי חייבת להוציא את זה.