השלום עליכם, מבטוחים! (קרדיט למנו שהמציאה את המילה "מבטוח"\"מבטוחה", שאין לה בכלל משמעות, ולכן היא מתאימה לכל הפוסטים שלי).
מה שלומכם?
השבוע הקדמנו את פסח בשני אדרים ונערכנו בזיעת אפינו לקראת מסדרו של מפקד הטייסת במרפאה שלנו, ע"י שלל קרצופים ושכשוכים במי סבון ואקונומיקה.
צבע הקירות הטרי נשפך בכל מקום, כולל על השיער, המשקפיים והנעליים שלי (אבל אח"כ נרקיס שפשפה לי את הנעליים, אז לא נורא).
בכל יום נערכו לנו מסדרי משנה של המפקדים שדאגו שלא יהיה אפילו פרור קטן על מפתן הדלת.
השקענו רצח רבין!
לפני כ-3 שבועות מנש ביקש מליאור שיביא לו מעדן "דני" שוקולד לאכול.
ליאור נכנס למטבח, הוציא מהמקרר "מעדני" והניח אותו על הכוננית שליד המיטה של מנש.
מנש שכח מהמעדן ונרדם על המיטה שלו. למחרת ליאור ואני שמנו לב לזה, ורצינו לראות כמה זמן יקח למנש עד שהוא ישים לב למעדן.
עברו יומיים, המעדן עדיין על הכוננית של מנש. החלטנו להסב את תשומת ליבו לעניין, והוא אמר שהוא כבר שם לב לדני, אבל החליט שהדני הזה לא זז משם לעולם. או לפחות עד השחרור שלו.
החיים במרפאה מתנהלים כרגיל, גם בשבוע של איתמר וגם בשבוע של מנש, על הכוננית הזו מניחים דברים ומורידים ממנה דברים, אבל המעדני הזה לא זע ולא נע!
המעדני הזה הוא לא הראשון בהחלטות המשונות שלנו.
גם שלט ה"מפסק זרם ראשי" שלנו, שעבר הפיכת פנים לפני כ-8 חודשים, עבר הרבה קצינים בחייל האוויר, שעדיין לא שמו לב למה שנשתנה בו:
מה שהכי מצחיק, זה שלקראת מסדר מפקד הטייסת, המפקדים הישירים שלנו מעירים לנו על כל פיפס וכל שערה שנמצאת לא במקום.
הם יכולים להגיד לנו לקרצף את השלט ההוא ולקרצף את הכוננית, בלי לשים לב שעל הכוננית מונח מעדני ובלי לשים לב שעל השלט כתוב "מפסק זרג ראשי".
מאוד קיווינו שמפקד הטייסת לא ישים לב לזה.
ואכן, אתמול עברנו את המסדר בשלום.
חיכיתי בקוצר רוח שמפקד הטייסת יצא כבר מהמגורים שלנו, כדי שאוכל לדעת אם הוא שם לב לפרטים הבעייתיים הללו, וגם בגלל שהייתי חייב קקי.
בסופו של דבר עברנו את המסדר בהצלחה, ואני נכנסתי לעשות קקי שמח וטוב לב.
עכשיו רק צריך שהשלט והמעדני יעברו את מסדר מפקד הבסיס (המפקד של מפקד הטייסת) ומובטחת למעדני ולשלט עוד שנה של הישארות מובטחת במגורים שלנו.
____________________________________________________________________________
חלמתי שיורם ארבל נפטר. העיתונות רעשה וגעשה לאור הידיעה, והכותרות צעקו "כשהחומות נשברו" (כנראה בגלל משפטו המפורסם "ככה לא בונים חומה").
"אבל תחשוב על זה שמתישהו הוא באמת ימות", אמרה לי נועה, אחרי שסיפרתי לה על החלום שלי, "ואז באמת העיתונים ישתמשו באיזו כותרת שדומה לכותרת שהיתה לך בחלום".
"ככה לא בונים קבר", נרקיס הציעה.
"ככה לא משתילים כליה", הצעתי גם אני וכולם נעצו בי מבטים. "כאילו...הוא ימות בזמן ניתוח להשתלת כליה..."
____________________________________________________________________________
פינת הביש גדא:
ובישי הגדא להפעם הם:
-אבא, שבמשך יותר משנה מנסה לארגן אינטרנט למחשב שבסלון.
הוא ניסה כבר הכל, כסף ואלכוהול (בעיקר כסף), שוקי וכבלים, ראוטרים ומתאמים.
בסופו של דבר, בשבוע שעבר, הצלחתי סוף כל סוף ליצור לנו רשת אלחוטית שנקראת KAKI, ואפשר דרכה להתחבר לאינטרנט גם במחשב השני.
אבא שמח עד הגג והתקשר אליי לבסיס לבשר לי את הבשורה הנהדרת.
למחרת, המחשב מת.
-יוסי, שהלך לטיפול שיניים שגרתי אצל ד"ר עופר, נכנס לשירותים ונתקע שם.
-דפנה, שהעבירה הדרכה על שבלולים בפני ילדים בגן, כשלפתע, אחד הילדים עשה קקי על השטיח.
נריה: "ומה עשית כשזה קרה?"
דפנה: "כל הילדים הצביעו עליו, סתמו את האף וצעקו "איכס, הוא עשה קקי", אז אמרתי לכולם מהר "יאללה, בואו נצא החוצה לשחרר שבלולים".
מצחיק לדמיין את המשפט של דפנה בכל סיטואציה אחרת שבה מישהו עושה משהו מביך ביותר, וכדי להסיח את דעתם של הנוכחים, חבר שלו נחלץ לעזרתו ואומר לכולם "בואו החוצה לשחרר שבלולים".
____________________________________________________________________________
מילים שלא שמעתי מזה 9 שנים:
"איזמרגד" ו"חרוץ".
אבא: "כבר שנים שלא שמעתי את המילה "חרוץ" בהקשר של לימודים"
אני: "וגם שנים שלא אומרים "עצלן" לתלמיד לא טוב"
שלומי: "כן, פעם זה היה חרוץ ועצלן, היום זה חרשן וסטלן."
דברים נדירים שראיתי השבוע:
שתי אתיופיות יושבות לראות את הסרט "וואייט צ'יקס".
משפט שלא תשמעו מעיוור בבליינד-דייט:
"את מוצאת חן בעיניי, בואי נפגש שוב ונראה מה יהיה."
____________________________________________________________________________
-איתמר: "אני אוהב שיש גשם מטורף, זה נותן הרגשה חמימה ונעימה כזאת"
אני: "כן, במיוחד למי שנמצא בחוץ באותו זמן."
-נריה: "אתה יודע שהייתי לא מזמן ב"שיפודי התקווה" וראיתי שם את שתי האחיות שלך?"
קרני: "וואללה? מה הן עשו שם? אכלו?"
נריה: "לא, הן קנו בגדים..."
-אני: "חלמתי שאני מתחתן עם משהי שאני לא מכיר"
מיכל: "וואי בחיים אל תתחתן עם משהי שאתה לא מכיר!"
אני: "תודה, מיכל! זו בהחלט עצה טובה לחיים."
******************
גם לכם קורה שאתם צריכים לדבר עם איזה חבר בשעה מאוחרת, ואתם רוצים לשלוח לו SMS כדי לבדוק אם הוא ער, אבל אתם מקפידים שהנוסח יהיה "אתה ער?", כי לשלוח רק "ער?" זה הומואי מדי?
שיהיה אחלה חודש אדר א'! תרבו בשמחה, בשתייה ובמעשים טובים.
שבת שלום, אחשדרפנים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
