לכל אחד יש יציאה, לפחות פעם ביום

תקשיבו ותקשיבו לי טוב! אני במצב רוח משונה לאללה, לא ברור מה קורה כאן, אבל יש אווירה באוויר (כן, אווירה באוויר!) של נאחס ואני חייב את השבת הזאת, ואת כל סוף השבוע הזה כדי קצת להשתחרר.

אעאעאעאעעריעכעידגעבןודםגט חייב חייב חייב לברוח! בשבוע הזה פשוט ספרתי את הדקות עד שאני חוזר הביתה. לא יודע מה נסגר בדיוק. אנחנו עייפים.

כן כן, דצמבר 9 עייפים. וגם רעבים. וגם כואב לנו הראש.

ויש לנו דודה מטורפת למגנום!

ירדתי עכשיו לסופר וקניתי 4 מגנום. המוכרת הסתכלה עליי בעין עקומה, וזו לא הפעם הראשונה השבוע שזה קורה לי.

ביום ראשון הייתי בבית באפטר של אחרי שבת, ויואל התקשר להגיד לי שהוא תקוע בריתוק בבסיס ונגמר לו נייר הגלגול.

נאלצתי באמצע הלילה לרדת חצי מפוג'ם אל הקיוסק הקרוב לביתי ולבקש מהמוכר נייר גלגול, בעודי מקנח את האף ומשתעל. המוכר פתח עליי זוג עיניים ואני חשבתי לעצמי שוואלאכ, אני באמת נראה די מסטול כרגע. החלטתי לזרום עם זה, והתנהגתי עוד יותר כמו מסומם. דיברתי  לא ברור, בלעתי מילים, התנדנדתי קלות והמוכר הביא לי את נייר הגלגול עם חשש רב לחיי.

זכרו, ילדים! אם מגלגלים-לא נוהגים, בשביל זה יש נהגים מגף רכב:

~דודו ואני נוסעים עם האוטו של מנש על איזה 180 קמ"ש להביא שווארמה לכבוד יום הולדתי הלועזי~

דודו: "איזו נסיעה חלקה! איך אני אוהב לטוס עם האוטו של מנש!"

אני: "השתנתי קצת במכנסיים..."

***********

גף רכב זה משהו מיוחד בבסיס, ובמיוחד בטייסת שלנו.

הטייסת שלנו זכתה בתואר המפוקפק של מקום ראשון בכל צה"ל בתלונות משטרה צבאית ועבירות משמעת.

אם אני מסתכל על כלל הטייסת, לנהגים שלנו יש נתח שמן בגידול פיסת עוגת הסטטיסטיקה הנ"ל, בהתחשב בעובדה שאך לפני שבוע ביקרתי במעצר את הנהגים לידור ומשה (אחד המשהים שלהם, יש להם איזה 9 משה בגף) ובשבת שלפניה ישבנו עם פבל, שיש לו כמעט שנה דפוק.

השבוע מנש ואני הסתובבנו בכיף ברחבי הבסיס עם פרה (במלעיל) שזו בובה בצורת פרה שאנחנו נוהגים לבקש מאנשים שינשקו לה את הטוסיק.

בד"כ אנשים לא מתלהבים כמונו מפרה, עד שהגענו לגף רכב, שם לכולם יש מנת משכל של פרה.

הם העבירו את פרה מיד ליד, התחילו לשחק איתה ולהתלהב ממנה, ואף הציעו לנו שיביאו לנו במקומה בובה של תרנגול.

הבובה של התרנגול זה הדבר הכי מצחיק שתראו בחיים שלכם! זו תרנגולת חמודה רצח שמשמיעה קרקורים. לקחנו אותה אלינו והחלטנו לקרוא לה פנחס.

פנחס הפכה להיות חלק בלתי נפרד מאיתנו, איתה הלכנו לכל מקום והשמענו לסובבים את הקולות שהיא משמיעה. הרגשנו שפנחס עושה לנו מזל טוב בכל השבוע המנחוס ההוא.

מנש ואני היינו אמורים להיכנס לתחקור מקרה בטיחות אצל מפקד הגף, בגלל שאיזה קצין דיווח עלינו שלכאורה נסענו עם האמבולנס במהירות מופרזת בשטח של 669.

"בוא ניקח איתנו את פנחס", אמרתי למנש, "שתעשה לנו מזל".

נתתי נשיקה לפנחס והלכנו לחדר של איליה (מפקד הגף). נקשתי קלות בדלת ופתחתי אותה בזהירות. איליה ישב שם בדיון עם איזה איש קבע, שניהם נראו רציניים ואפילו די עצבניים.

"איליה", פתחתי, "מתי אנחנו נכנסים לתחקור אצלך?"

איליה הסתכל עליי ואז על פנחס שהחזקתי ביד ואז שוב עליי ונראה כועס במיוחד.

"אתם נכנסים אליי ברגע שאני אקרא לכם", הוא אמר והרים את הטון, "וכשאתם נכנסים אליי זה יהיה בלי הדבר הזה שאתה מחזיק, כי אם עוד פעם אחת אני רואה או שומע את הדבר הזה- הוא יעוף מפה מהר מאוד ביחד עם זה שמחזיק אותו, וכשאני אומר "יעוף מפה", אני לא מתכוון שהוא יעוף הביתה אלא יעוף ל"רמון", כי צריכים שם גם חובשים וגם נהגי אמבולנס, סבבה?"

מנש ואני עמדנו קפואים.

"סבבה...", עניתי, "אבל דרך אגב, 'הדבר הזה' זו היא, זה תרנגולת לא תרנגול".

"אוקיי", איליה עדיין היה עצבני משום מה, "ודרך אגב, גם "כנף 1" צריכים חובשים..."

****************

לא ברור כבר אם פנחס עושה לנו מזל או שזו היא שעשתה לנו את השבוע הזה לכזה מנחוס. מה שבטוח, הידיעה שבשבוע הבא יש ביקורת של ירפ"א במרפאה שלנו לא תרמה לאווירה נינוחה יותר.

אני החלטתי לקחת הכל בקלילות, ולמרות לחץ העבודה שלקראת הביקורת, המשכתי להסתובב בבסיס כשפנחס יושבת לי על הכתף, משמיעה קרקורים מדי פעם.

באחת הפעמים הסתובבתי ככה, כשלפתע ראיתי את אשת הקבע מירפ"א האחראית על הביקורת.

אני לא מאשים אותה שהיא הסתכלה עליי במבט של "מי זה הטמבל הזה?". אחרי הכל מדובר באחראי כוננות החרום של המרפאה שהיא עומדת לבקר בשבוע הבא, שמסתובב עם בובה של תרנגולת על הכתף, מלטף אותה בעוד היא מקרקרת בסיפוק.

מה שכן, אני מאשים את המפקדת שלי שעמדה לידה, קלטה את מבטה המבולבל וענתה לה "עזבי אותך, מאז פורים משהו נדפק לו שם בקופסא".

איזה שטויות היא מדברת! מה מפורים?! הקופסא שלי היתה דפוקה מאז ומתמיד!

הבלגתי על העלבון. פשוט אמרתי להן "איזו חמודה פנחס, אה? כפרה עליה!" והמשכתי ללכת בשלווה. אין ספק שאנחנו עוברים בהצלחה את הביקורת בשבוע הבא.

____________________________________________________________________________ 

סיפרתי לכם על זה שמתן ודוריאן מתארסים, נכון?

אז אתמול ראיתי בפייסבוק שדוריאן נהייתה חברה של ההורים של מתן בפייסבוק.

זה מצחיק! זה כמו שאחרי שמתארסים עושים כזו סעודה בבית של ההורים, אז עכשיו זה אותו דבר, כשהיחסים עולים שלב- אפשר להוסיף את ההורים לפייסבוק.

אם עד היום הייתי צריך לדאוג מאמא שלי הפולנייה שתפסיק להגיד לי כל הזמן "ככה אתה גם תשב בארוחה אצל ההורים שלך אשתך?", אז עכשיו אני גם צריך לדאוג שהיא תגיד לי "מה זו התמונה הזו שהעלת? זה מה שאתה רוצה שההורים של אשתך יראו בפייסבוק שלך? ומה זה הסטטוסים האלה שאתה רושם?! ומי אלה החברים הפושטקים שלך שכותבים לך על הקיר את השטויות האלה?! אתה תעשה בושה לכל המשפחה עם הפייסבוק הזה! מי לימד אותך נימוסי פייסבוק, מי?!"

תגובת קיר שאסור שההורים של אשתי יראו 

____________________________________________________________________________ 

פינת הSMSים:

-"הוא שוקיסט רצח והוא אוכל רק כשר למהדרין! יותר הומו ממך!" (אביעד מפרגן).

-"היית מת להיות חננה כמוני! לך תוציא יבלות לזקנות.. יא תירוץ עלוב לאחות" (בן ציון מפרגן).

-"לא תחסום שור בדישו! אגב, הסולן של ווידוף הסתפר" (קרני בפינת ההלכה היומית ובפינת הרכילות היומית).

-"מושג חדש: זרזית המלח. "מצהיר לך, על טהרת הפין, הוא מקפיד גם על זרזית המלח ראס בן אמו אתה גונב ממנו" (ניצן, מחייה השפה העברית).

-"תוציא צינוריות. נמרוד הצעיר" (נמרוד הצעיר).

-"אבל זה לא נקרא תחפושת, אתה גם ככה הומו" (מנש מנפץ לי את האשליה שהתחפשתי לפייה בפורים).

-"יא חזייי מנש השועל הולך עוד שעה לאכול עם ***** צהריים, אנחנו מפסוטים על זה!" (מנש מתחיל לדבר לעצמו בגוף שני ואח"כ בגוף ראשון-רבים...הכל כרגיל).

-"אחי אני מסטול מהתחת" (מנש, ערב פורים).

-"אנחנו גם אוהבים את פורים אחייי יש פה בנות חבל על הזמן אני לא יודע את מי לחשגז" (מנש, ערב פורים, מכה שנית).

-"אני מחרבן בבה"ד 1!" (ליאור מתלהב).

____________________________________________________________________________ 

-אמא: "תראה איך אני נראית, כמו קרפדה, כמו איזו זקנה בת 50"

אני: "אמא, את בת 48"

אמא: "אה, נכון, שכחתי"

אני: "הגיל מתחיל להראות את אותותיו."

-אני: "הלילה מחליפים את השעון"

תולי (מראה לי את השעה אצלו בשעון): "אז רגע, אם השעה עכשיו היא כזו, אז מה תהיה השעה אחרי שישנו?"

אני: "רגע, השעון אצלך לא בסדר, זו בכלל לא השעה"

תולי (מבסוט): "נכון! לא שיניתי את השעה בתחילת החורף, כי רציתי שיהיה יום אחד שבו כולם מחליפים ואני אהיה היחיד שלא צריך להחליף!"

אני: "אתה דפוק"

תולי: "כן, חבר שלי אמר לי שהיום כל השעונים והפלאפונים מחליפים את השעה מעצמם....באמת יצאתי דפוק."

*************

דברים שאני עושה כדי להצחיק את עצמי בזמן שהשעון מתחלף:

נכנס לשירותים לעשות קקי ב-01:57 ויוצא משם מיד אחרי שסיימתי לעשות קקי בשעה 03:12.

*************

מזל טוב לדין הגבר שחוגג יום הולדת לועזי ביחד איתי.

יום הולדתי העברי יוצא ביום חמישי הבא. תודה לכל המאחלים והמברכים. מתנות וצ'קים ואוכל יתקבלו בברכה.

דין ואני בעוד תמונה שאסור שההורים של אשתי יראו

זהו, האווירה באוויר התחלפה! עכשיו יש הרגשה של קיץ וכיף חיים ונראה לי שהולך להיות אחלה של סוף שבוע ואחלה של שבת.

שבת שלום, מפתחות שבדים!