חמישי הקודם, לעת ערב, אני נכנס לחדר של ההורים ומוצא אותם מסתודדים.
"אני נכנס להתקלח", הכרזתי בפניהם בעודי לוקח מגבת מהארון שלהם. הם נראו מעט מבולבלים. חשבתי שאולי הם הסתודדו על זה שצריך להפתיע אותי ליום ההולדת ולשיר לי, והם לא תכננו שאני אכנס עכשיו למקלחת.
'לא נורא', אמרתי לעצמי, 'זה דווקא יהיה להם יותר טוב שאני אתקלח, ובינתיים הם יוכלו להתכנס בסלון ולהפתיע אותי כשאצא מהמקלחת'.
"אז בוא קודם לסלון", אבא אמר לי אחרי התלבטות של כמה שניות, "אנחנו צריכים להפתיע אותך ליום ההולדת".
"אהה חשבתי שיהיה לכם יותר טוב להפתיע אותי כשאני יוצא מהמקלחת", אמרתי והנחתי את המגבת, "אבל אם אתם מעדיפים להפתיע אותי עכשיו אז יאללה!"
בדיעבד, היה באמת עדיף לחטוף מכל האחים כאפות, אגרופים ובעיטות בעודי מוחזק שרוע על הרצפה תוך שירת "בידיים אח אח אח וברגליים טראח טראח טראח טראח" לפני המקלחת, ולא ברגע שיצאתי ממנה.
***********
מחוות יפות נוספות שקיבלתי ליום ההולדת:
SMS ממתן:
"מזל טוב יא קוף! אתה מהאנשים שאני מתלבט אם הם גדלים אחורה. זה לא מצחיק, 21 זה כמעט שנה יותר מ20. זה גיל חשוב. כל ראשי הממשלה עד היום, אפילו גולדה, היו בני 21. זה אומר שאתה בדרך למשהו גדול."
**********
קרני: "אוף, למה סיפרת לי את זה? עכשיו אני אהיה מבואס כל הערב"
אני: "אל תתבאס, אחי, זה יום ההולדת שלי!"
קרני: "הרסת לי את כל היומולדת!!!"
____________________________________________________________________________
אז השבוע נשרפתי, אחרי הרבה זמן שלא נשרפתי. ואני לא מבין למה אנשים כל כך צוחקים עליי שאני נשרף. אשכנזים נשרפים, אין מה לעשות. וזה פתח להרבה בדיחות שואה...
נשרפתי בדיוק בזמן- לפני שאני מתלווה בתור חובש לטיול של אחד הגפים בבסיס.
אבל לא האודם והקילופים בפרצוף הם אלו שהפריעו לי בטיול. מה שהפריע לי זה שהשארתי את עניין הכשרת המטבחון שלנו לפסח בידיהם של אנשים כופרים שלא יודעים מה זה כשרות.
אני: "אני חייב לנקות את המטבחון, הם ניקו שם כמו הפרצוף שלי"
קרן: "הפרצוף שלך בסדר גמור"
אני: "הוא מתקלף!"
קרן: "אוקיי, לך לנקות"
ליאור: "אני לא מבין מה אכפת לך מהמסדר של הדתיים האלה? כולה משגיחי כשרות טמבלים! אחד מהם בכלל אזרח!"
אני: "לא אכפת לי מהמסדר שלהם! אכפת לי שהמקרר יהיה כשר לפסח! טוב שלא השארתם כיכר לחם במקפיא!"
קים: "באמת יש שם כיכר לחם?"
אני: "תאמיני לי שעדיף שיהיה שם כיכר לחם שלם ולא כיכר לחם מפורר כמו שיש שם עכשיו"
קים: "לא יודעת, אני לא מבינה בכל הקטע של כשרות, אני בכלל אוכלת חזיר"
ליאור: "וואי גם אני, איזה טעים זה חזיר, אה? במיוחד עם גבנ"צ!"
אני: "אני לא מאמין שסמכתי עליכם שתכשירו את המטבח לפסח"
ליאור: "פסח כשר ושמח!"
ליאור נתפס חזק על ה"פסח כשר ושמח" הזה. זה סוג של המשך ל"שבת שלום" שהוא היה מוסיף בסיומו של כל דיאלוג נוראי שהיינו מנהלים בשבת שסגרנו ביחד. לקראת הסגירה שלנו בפסח, הוא נתפס עכשיו על ה"פסח כשר ושמח", אותו הוא מוסיף גם בסופם של דו שיחים פרובוקטיביים:
ליאור: "אני הולך למחסן עם עודד"
אני: "אתם מסלקים את החתולה?"
ליאור: "כן, עודד (התברואן) אמר לי שהוא לא מתעסק עם חתולות לא מתות, אז אנחנו הולכים להשמיד אותה"
אני: "מצוין! תביאו לי אותה אח"כ שאני אשתין על הגופה"
ליאור: "פסח כשר ושמח!"
הדר: "טוב, אז קבענו, מחר אני באה איתך לראות את המחסן"
ליאור: "אה, קבענו?"
הדר: "כאילו, זה לא דייט או משהו כזה"
ליאור: "לא, מה פתאום, פשוט זה לא משהו שצריך לקבוע, זה כולה ללכת למחסן לכמה דקות, לא צריך להכין כלום"
אני: "כן, את רק צריכה להכין לום"
ליאור: "לא, את הלום והקטאמין (סם אונס) אני מביא, היא רק צריכה להיות שם"
אני: "ולא להתנגד יותר מדי"
ליאור: "פסח כשר ושמח!"
____________________________________________________________________________
אחרי דיונים מעמיקים והרבה התפלפלויות, הגענו למסקנה הפשוטה שלא צריך לבצע מכירת חמץ על ה"מעדני" שמונח על הכוננית בחדר שלנו, מהסיבה הפשוטה שהוא בכלל כשר לפסח.
חמודי לקח ממש קשה את זה שאני לא אמכור לו בסוף את המעדן:
____________________________________________________________________________
אני יושב לי בחדר האוכל, אוכל ארוחת צהריים בכיף, תר אחר תורנית מטבח שאני מכיר שאוכל להורות לה להעביר וויש על השולחן שלי.
בזווית העין ראיתי את מאיה הולכת עם עוד משהי, שתיהן מחזיקות מטליות.
"מאיה!", קראתי לה מרחוק. הכי אני אוהב לקרוא לתורניות, שהן באות במיוחד בגלל שקראתי להן ואז אני אומר להן להעביר וויש.
"אתה מדבר אליי?", שאלה החברה של מאיה.
"לא, אני מדבר אל מאיה", הצבעתי על מאיה, "למה, גם לך קוראים מאיה?"
"כן", שתיהן ענו ביחד והתקרבו אל עבר השולחן שלי.
"מצוין", עניתי, "אז אם לשתיכן קוראים מאיה, אז בואו שתיכן תעבירו וויש פה"
"חוצפן!"
"אבל זריז, יא מניאקיות!"
____________________________________________________________________________
מכירים את זה שאתם רואים ב"אנשים שאתם עשויים להכיר" בפייסבוק איזו משהי לא קשורה כזאת שלא דיברתם איתה מכיתה ז', ואתם אומרים לעצמכם "מה היא קשורה, הקופה הזאת?", ואז אתם רואים משהי שאתם לא מכירים, אבל היא נראית טוב, ואז אתם אומרים לעצמכם "בואנה, אני עשוי להכיר אותה!" ומוסיפים לרשימה?
____________________________________________________________________________
אנשים שצריך לגרוס:
לי גרוס.
(אין לי מושג מי זו, אבל היה לי אותה ב"אנשים שאתם עשויים להכיר" והשם שלה הצחיק אותי).
____________________________________________________________________________
~גרין מתקשר אליי בזמן הטיול~
גרין: "בואנה, למה לא ענית לי?"
אני: "בכלל לא קיבלתי ממך שיחה, כנראה בגלל שהייתי בדיוק במערה"
גרין: "במערה? אתה...כאילו...נמצא הרבה במערות?"
-אדווה: "אין, הפיתה הכי טעימה זו הפיתה שאוכלים רגע לפני פסח"
אני: "מה פתאום! הפיתה הכי טעימה זו הפיתה שאוכלים במוצאי פסח"
מארק: "לא נכון, הפיתה הכי טעימה זו הפיתה שאוכלים בליל הסדר!"
-אני: "אתה חייב לי שתי קלטות של קטנטנות"
אלדד: "נכון, אני אמצא אותם השבוע ואביא לך"
אני: "בטוח תמצא, סדר פסח וזה..."
אללד: "נההה עזוב אותך, חמץ...לא חמץ...אתם חייבים להפסיק להקפיד על כל השטויות האלה"
אני: "תאמין לי, כל האשכנזים האלה..."
~אבא מחפש משהו לא מוגדר~
אבא: "נו, איפה הדבר הזה?"
אמא: "מה זה הדבר הזה?"
אבא: "אם הייתי יודע מה זה הדבר הזה, לא הייתי קורא לו הדבר הזה!"
-ליאור: "אם היו שופטים אותי על השטות הזאת, הייתי אומר שפשוט מילאתי פקודות"
אני: "גם אייכמן אמר במשפט שלו שהוא בסך הכל מילא פקודות, ובסופו של דבר הוא לא יצא זכאי"
ליאור: "מה, הוא קיבל ריתוק?"
____________________________________________________________________________
בדיחת קרש לסיום:
איך אני מגעיל כלים?
אני מקריא להם את הפוסטים שלי!
**********
מזל טוב להפלס לרגל יום הולדתו ה-20! 
שבת-הגדול-שלום ופסח-כשר-ושמח!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
